יהושע לא פתח את התיאור ההיסטורי של תולדות העם ביציאת מצרים אלא בעובדה שאבות אבותינו עבדו עבודה זרה. לאורך כל נאומו מדגיש יהושע את החסד האלוקי שרק בזכותו השיג העם את מה שהשיג. לאור זאת הוא דורש מהעם לבחור מרצונם החופשי בדרך ה'.
יהושע מסכם את ההיסטוריה של העם "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (ב). במקום להתחיל את תיאור ההיסטוריה הלאומית ביציאת מצרים התחיל יהושע בפרהיסטוריה שלה, ובמקום להדגיש את בחירת אברהם, אבי האומה, הציג יהושע מוצא סתמי – תרח. בהמשך דבריו התעלם ולא הזכיר את מעמד הר סיני, שהיה נקודת השיא בהתהוות האומה.
ברור שיהושע לא דיבר כהיסטוריון אלא כמוכיח. ולקח מעבַרו של העם את הנקודות החשובות לו מבחינה מתודית. יהושע בחר לפתוח בנקודת ההתחלה הרחוקה והנמוכה ביותר – החטא והקלקול הקדמון "ויעבדו אלהים אחרים" (ב). הוא הסיט את נקודת הכובד של תולדות ישראל מן המקובל ולא הציג את גדולתם של האבות ומוסריותם, לא את דבקותם בקב"ה ועמידתם בניסיונות אלא תיאר מהלך אלוקי שלאדם אין בו חלק: "וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם... וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ... וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק... וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם..." (ג-ה).
החסד האלוקי הופיע כאן באופן שלם ומוחלט, בלי שהוצגה מולו על כפות המשקל זכות אחת של העם. את הכל קיבל העם בחסד וללא סיבה מוכחת.
בעקבות הערכה היסטורית ייחודית זו הציג יהושע לפני העם את הדרישה לבחור מרצונם להודות לקונם ולקבל את עול מלכותו. יהושע התעלם ממעמד הר סיני מפני שלא הסתפק בנתינת התורה מן השמים, ודרש מן העם לחזור ולקבל אותה מחדש מרצונו. עד כאן נעשו הדברים מלמעלה בחסדי שמים; עתה, כשעם ישראל בא אל נחלתו, הוא צריך להצדיק את כל אשר קיבל בהכרת תודה שלמה ובבחירה חופשית, בעול מלכות שמים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן