מתגעגע!

המזמור נחלק לשלושה חלקים מלבד כותרת המזמור (א): בחלק הראשון (ב-ד) מתאר המשורר את כמיהתו למקדש; בחלק השני (ה-ח) המשורר מברך את העולים לרגל; בחלק השלישי (ט-יג) פונה המשורר אל ה' בבקשה שישמע את תפילתו.

מזמורנו מזכיר מאוד את מזמור מ"ב-מ"ג, שם המשורר הביע געגועים עזים למקדש ולירושלים. שם הנחנו כי המזמור נכתב לפני חורבן הבית אבל המשורר נמצא כבר בגלות: כך שהמזמור שם מתאים לימי גלות יהויכין. (ראו פוסט על המזמור)

גם כאן וודאי שהמקדש קיים ועומד שהרי המשורר לא מבקש מה' שיבנה את המקדש, אלא רק מביע את רצונו להגיע לחצרות ה': "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" (ג). האם המשורר נמצא בגלות? אין לכך רמז, ואפילו נשמע שהמשורר נמצא במקום שיש מלך: "מגננו ראה א-להים והבט פני משיחך" (י).

עמוס חכם בחר לפרש שמדובר במזמור של עולים לרגל, אך מהמזמור נשמע שהמשורר מנוע מלבוא לבית ה'. לשיטתו במזמור העיקר חסר – אין פסוק שבו המשורר מעיד על כך שהוא הגיע לבית ה' והוא שמח.

לכן נראה כי גם המזמור הזה כמו מזמור מ"ב-מ"ג עוסק במשורר שמנוע מלבוא למקדש. אך בניגוד למזמור שם, במזמור שלנו אין מדובר בכך שהמשורר נמצא בגלות, שהרי יש מלך! כך אולי אפשר לבאר שהמשורר הוא אדם משבטי הצפון שמנוע מלבוא אל המקדש בעקבות גזרותיו של המלך (העגלים שבדן ובבית אל). כך גם מתבהר הקשר שבין פסוק י: "מגננו ראה א-להים והבט פני משיחך" ובין פסוק יא: "כי טוב יום בחצריך מאלף..." (יא) – המשורר מבקש שה' יברך את המלך כדי שיאפשר להגיע לבית ה' שהרי טוב יום בחצריך מאלף!