משפחת המנהיג האנונימית

בפרקנו מתואר תהליך לידתו של משה רבינו מושיען של ישראל. למרבית הפלא, תיאור זה סתום ביותר. לא מוזכר שם אביו, לא שם אימו ולא שם אחותו. אפילו את שמו של משה לא טורחת התורה לציין. מי שקורא לו בשם הוא לא אחר מאשר בת פרעה, שגם שמה הפרטי לא נזכר.
מדוע מעלימה התורה בתיאור לידתו את שמותיהם של כל בני המשפחה ואת שמו של משה עצמו? יתירה מזאת, אם היתה לה כוונה להסתירם מדוע בוחרת התורה, בכל זאת, לתאר את כל הסיפור שוב עם השמות המלאים בפרק ו', עת היא פורשת לפנינו את שושלת בני לוי.
הרמב"ן נזקק לשאלה זו ותרץ כי התורה רצתה לקצר בכל עניין היחוס כאן כדי להתמקד בעלילת הסיפור עצמה. אולם, דומה כי יש כאן סיבה עקרונית ומהותית שבגללה בחרה התורה להעלים את כל תיאור היחס.
תיאור לידתו של משה איננו תיאור של לידה פרטית. מדובר כאן בלידת מושיען של ישראל שאמור להוביל תהליך אלוקי שהחל עוד מימי אברהם אבינו. תהליך בו נוצר ונתהווה עם ישראל בכור ההיתוך של מצרים עד ליציאתו על ידי הקב"ה כמסופר בהמשך.
התורה בחרה שלא לאפיין תהליך גאולי זה כסיפור של משפחה פרטית המתפתח על ידי פעולות אנושיות פרטיות מקריות. משום כך העלימה את שמותם להורות כי הנפשות הפועלות אינן אלא שחקנים במשחק המוכתב מראש על ידי הקב"ה. אישיותם הפרטית אין לה מקום כאן.
אין הם פועלים מכוח רצונם ומאוייהם אלא מכוח הגזירה האלוקית. ככאלו - אין הם אלא איש לוי, בת לוי ואחות התינוק. אפילו משה בעצמו אינו אישיות פרטית עצמאית אלא שליח ה' ולכן גם שמו לא נזכר. גם בת פרעה שהצילה את משה לא פעלה מכח בחירתה אלא בעצם כשליחה של ה' שזימן אותה לשם באותה העת.
יצירת מנהיגם של ישראל אינה אלא חלק מאותו תהליך אלוקי המכוון מראש על ידי קורא הדורות, הקב"ה.