בשאלה 'מהי משמעות החיים?' נחלקו הדעות עוד משחר ההיסטוריה. במזמור שלפנינו ניתנת תשובה ייחודית ומפתיעה - חיים שאין בהם פניה אל האלוקים והכרת הטוב - אינם חיים.
בשאלה 'מהי משמעות החיים?' נחלקו הדעות עוד משחר ההיסטוריה. תשובות מגוונות ניתנו לשאלה זו בדתות השונות ובתפישות הפילוסופיות והפסיכולוגיות השונות. במזמור שלפנינו ניתנת תשובה ייחודית, מפתיעה ומלאת כנות בצורה בלתי רגילה.
האדם מתאר בתחילה את חייו, שאינם חיים. הוא נחשב בעיני כל, ובעיקר בעיני עצמו, כמת וחלל שהגיע לשאול השוכן בבור הקבר החשוך. האדם המת-חי חווה משברים רבים בהיותו בודד כאסיר בכלא ללא תמיכתם של אחרים.
אבל הוא מבקש לחיות ובבקשתו הוא מתאר את חייו הנחשקים - אמונה יוקדת וסיפור חַסְדֵי הבורא המתאר את פלאיו וצדקותיו (יב-יג). את כל זה, לא יוכל המת לעשות ומשום כך, רק משום כך הוא מבקש להיגאל מצרותיו. חיים שאין בהם פניה אל האלוקים והכרת הטוב - אינם חיים.
אם נתבונן, נמצא שהאדם החשוב כמת הוא למעשה חי כבר עכשיו. הלא אפילו במציאות העכשווית - הנוראה מכל - הוא מסרב להרגיש כמת נשכח מלב וממשיך לפנות אל האלוקים עוד בבוקרו של כל יום. פנייתו אל האלוקים נרגשת, תפילתו מתארת מציאות בלתי נסבלת אבל בעצם קיומה טמונה הבנה מחודשת - למתים לא ניתנת האפשרות אפילו לקיים תפילה שכזו...
באדיבות אתר 929