בפרשות תרומה-תצווה מתואר המשכן האלוקי, השמיימי ואילו בפרשות ויקהל-פקודי מתואר המשכן האנושי, ולכן החזרה המפורטת. אמנם המשכן האלוקי מושלם יותר, אך הקב"ה חפץ להשרות את שכינתו דווקא במשכן האנושי.
פרשנים רבים הביעו תמיהה בעניין החזרה של התורה על פרטי הפרטים של בניין המשכן ובניין כליו בפרשות ויקהל-פקודי. המשכן של תרומה-תצווה הוא המשכן האלוקי. אותו משכן שראה משה בהר סיני. בפרשות ויקהל-פקודי מדובר על הביצוע. על המשכן האנושי, על המשכן שעושה עם ישראל. התורה חוזרת על עניין המשכן בפרשות ויקהל-פקודי, כי מדובר על משכן אחר. בפרשות תרומה ותצווה מדובר על משכן אלוקי, משכן שמיימי. בפרשות ויקהל ופקודי מדובר על משכן אנושי!
מהו המשכן הגדול יותר? ברור שהמשכן האלוקי. התכנית האלוקית תמיד תהיה מושלמת יותר מאשר הביצוע האנושי. אולם, מעניין הדבר, שדווקא ביחס למשכן האנושי כתוב (סוף פרשת פקודי): "וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (לג-לד).
אמנם, מדובר על מעשה אנושי, נמוך ביחס למעשה האלוקי, אולם, זהו בדיוק רצון ה'. הקב"ה רוצה את המאמץ שלנו, את ההשקעה שלנו. שכינה שורה דווקא במשכן האנושי. במעשה המשכן – בזכות המאמצים המרובים בעבודת בניית המשכן וכליו שנעשו על-ידי בני ישראל – נתן הקב"ה לעם ישראל הבנה כיצד ניתן להביא להשראת שכינה בארץ. דווקא השילוב, של תוכנית אלוקית נשגבה ועבודה אנושית ארצית מאומצת של בני ישראל השואפים להגיע לדבקות בה', יכול להביא את ה' לשרות בעולמנו. אמנם, מעשה אנוש – נמוך ורדוד, אבל הקב"ה חפץ דווקא בו! הקב"ה רוצה את פעולותינו, את מעשה ידינו. דווקא בתוך העבודה שלנו, ישרה הקב"ה את שכינתו!