בסיכום חייו של משה, מתארת אותו התורה מצד אחד כדמות טראגית שהקריבה את טובתה האישית למען הכלל, ומן הצד השני כדמות מופת שזכתה לקרבת אלוקים מיוחדת במינה.
פרק זה, המסכם את ספר דברים, כולל בתוכו המחשה של שני קצוות בחייו ואישיותו של משה.
חלקו הראשון של הפרק מתאר צד טראגי בחייו של משה: הקב"ה מראה למשה את כל הארץ המובטחת באופן מדויק, אך הוא ספציפית לא יכנס אליה.
לאורך כל שנות מנהיגותו משה מבצע הקרבות גדולות למען עם ישראל. בין ההקרבות ניתן למנות את עזיבתו את משפחתו, ויתור עצמי בתפילותיו על העם והתמודדות חוזרת ונשנית עם תלונותיו של העם. כאן מגיעים חייו של משה אל קצם בהקרבה האחרונה והגדולה מכולן, כשאינו זוכה להיכנס לארץ המובטחת ולא זוכה שייוודע מקום קבורתו.
משה בתיאור זה מהווה דוגמה לדמות טראגית אשר הקדישה את כל חייה למען בני ישראל למרות כל הקשיים.
חלקו השני של הפרק מתאר את משה באופן ישיר, בתור אדם מיוחד ואף על-טבעי בכמה ביטויים. אם זה בכך שלמרות גילו לא ניכרו בו כלל סימני זקנה, ואם זה בייחודיות נבואתו ועשיית המופתים הגדולים לעיני כל העם.
חלק זה מדגיש את הטוב הייחודי לו זכה משה בחייו, ואת גודל האבדן של העם במותו של משה אשר היה דמות מופת.
יכול להיות כי הקוטביות בין המעמד לו זכה משה לבין המחיר ששילם, באה לסכם את חייו בסוף ספרו.
משה, המנהיג הראשון של עם ישראל מהווה מצד אחד דמות טראגית שהקריבה את טובתה האישית למען הכלל, ומן הצד השני דמות מופת שזכתה לקרבת אלוקים מיוחדת במינה.
נראה ששני הצדדים תלויים זה בזה. משה על מנת ליצג את ה' ולהנהיג את העם בצורה הנכונה בצאתו ממצרים ובהפיכתו לאומה היה צריך את שני הצדדים - את הקדושה העילאית ואת המסירות.
ניתן לומר שעצם הצורך בחיבור בין שמיים וארץ, בין קרבת ה' להנהגה, הוא ההקרבה הגדולה ביותר בחייו של משה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער