משה כן נכנס לארץ!

בסוף הנאום בפרק ד' (מא-מג), מתארת התורה את הפרשת שלוש ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי. הפרשת ערי המקלט אינה מוזכרת כאן רק בשל רצונו של משה לקיים מצווה הקשורה לארץ, אלא גם בשל משמעות מיוחדת הקשורה למצווה זו.
דבר פשוט וברור הוא שמשה רצה להיכנס לארץ ישראל. אם הכניסה לארץ לא התאפשרה לו - משה רצה להיכנס לפחות לעבר הירדן המזרחי בשעה שבה הוא מוגדר "ארץ ישראל". 
על הזמן שבו עבר הירדן המזרחי הפך ל"ארץ ישראל" אנו יכולים ללמוד מהויכוח שבין משה לבין שבט גד, ראובן וחצי שבט המנשה. ויכוח זה אינו עוסק רק בנכונות שבטים אלו להילחם ביחד עם אחיהם, אלא גם בשאלה מתי בדיוק עבר הירדן המזרחי יהפוך להיות חלק מארץ ישראל.
מדברי משה בבמדבר ל"ב ניתן להבין שאם שניים וחצי השבטים לא יעברו את הירדן עם כל העם - עבר הירדן לא יתקדש כארץ ישראל, והם 'ייאלצו' לחלוק עם אחיהם בעבר הירדן המערבי. עם זאת, מתיאור העניין בספר דברים עולה שמשה בסופו של דבר הסכים לתביעתם, שהרי הוא קובע שעבר הירדן הוא נחלתם של שניים וחצי השבטים עוד לפני כיבוש עבר הירדן המערבי:
"ה' א-להיכם נֹתן לכם את הארץ הזאת לרשתה, חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל... עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם, וירשו גם הם את הארץ אשר ה' א-להיכם נֹתן להם בעבר הירדן, ושבתם איש לירֻשתו אשר נתתי לכם" (ג', יח-כ).
כיצד הפך עבר הירדן המזרחי ל"ארץ ישראל"? לכאורה, יש צורך בפעולה שתקדש את עבר הירדן המזרחי. נראה, שקביעת ערי המקלט היא המגדירה את קדושת הארץ, ולכן התורה מדגישה (בפרשת מסעי) שכאשר הארץ תוגדל על ידי כיבוש - יש צורך להפריש ערי מקלט נוספות. לכל "סוג" ארץ ישראל יש שלוש ערים, ואין כל קשר בין מספר הערים ובין גודל השטח בו הן נמצאות. הצורך בערי מקלט הוא משום שבערי המקלט נמצאים הרוצחים בשגגה שלא יכולים להישאר בארץ לפי ש"ולארץ לא יכופר לדם אשר שֻפך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר ל"ה, לג) , ולכן הן ייחודיות לחבלי הארץ הקדושים. הפרשת ערי המקלט בפרק ד' מלמדת שעבר הירדן המזרחי הפך ל"ארץ ישראל" עוד לפני כיבוש הארץ. תוצאה נלווית של פעולה זו היא העובדה שמשה - למעשה - נכנס לארץ.
אמנם, יש הבדל מהותי בין עבר הירדן המזרחי לבין עבר הירדן המערבי, ולכן משה יכול היה להיכנס לעבר הירדן המזרחי למרות שהקב"ה אמר לו שהוא לא יזכה להיכנס לארץ.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון