משה - אב טיפוס למלך המשיח

המלך המשיח המתואר בפרקנו זוכה בחסד הא-לוהי של נבואה: "ונחה עליו רוח ה'" (ב) ובעוד שש תכונות-סגולות, והרי הן לפי הסדר:

(1) ונחה עליו רוח ה'

(2) רוח חכמה

(3) ובינה

(4) רוח עצה

(5) וגבורה

(6) רוח דעת

(7) ויראת ה'

תכונה-סגולה זו האחרונה - "יראת ה'" - היא כה חזקה אצלו עד שהנביא חוזר ומציין אותה שנית בפסוק ג': "והריחו ביראת ה'".

תפקידי המלך-המשיח:

בראש וראשונה: השיפוט. על תפקיד זה מדובר בחזון זה פעמיים. פעם באופן שלילי - "לא למראה עיניו ישפוט" (ג), ופעם באופן חיובי - "ושפט בצדק דלים" (ד).
בתפקיד זה הוא נעשה שותף ל"אלוהים" (שפירושו שופט), "השופט כל הארץ" והרואה "ללב" - "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" (שמואל א ט"ז, ז)

תפקיד שני: התוכחה. ושוב מוגדר תפקיד זה פעמיים: פעם באופן שלילי - "ולא למשמע אזניו יוכיח" (ג), ופעם באופן חיובי - "והוכיח במישור לענווי ארץ" (ד).

תפקיד שלישי: השמדת הרשע. תפקיד זה מתואר בצורה מיוחדת במינה, שלא שמענו דוגמתה: "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" (ד).

המקורות בתורה מאשרים שרוב התכונות הנזכרות בפרקנו: (1) גבורה (אנשי חיל), (2) חכמה, (3) בינה, (4) ויראת ה', הן הן התכונות הנדרשות מן השופט בישראל.

כאב-טיפוס למלך המשיח, שהוא בפועל נביא-מושל-שופט, משמש לדעתנו "אדון הנביאים" - משה רבנו, אשר זכה שה' ידעו "פנים אל פנים" (דברים ל"ד, י), העוסק בשיפוט "בין איש ובין רעהו" במשך כל היום (שמות י"ח), המוכיח את הרשעים ומשמידם (במדבר ט"ו), המקנא קנאת ה' (במעשה העגל), והלוחם מלחמות ישראל (סיחון ועוג), והמחונן גם בגבורה פיסית: "לא כהתה עינו ולא נס ליחה" (בגיל של מאה ועשרים שנה; דברים ל"ד, ז)

יתר על כן, נדמה לנו שגם אותה תכונה מופלאה: "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" (ד) לקוחה מתיאור דמותו של משה בתורה, שהרי בפרשת קרח (במדבר ט"ז, כה-לד) יש דוגמה קלאסית כיצד אדון הנביאים מכה רשעים "בשבט פיו" וב"רוח שפתיו" ממיתם באמצעות "בריאה" מיוחדת במינה - "פי הארץ".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת