ההיכרות הראשונה שלנו עם מרים, היא בסיפור הסתרתו של משה בסוף על שפת היאור (שמות ב), אף ששמה לא נזכר שם במפורש. מרים מופיעה לפנינו כאישה פעלתנית ואחראית שלא נבהלת מבת פרעה ומחזירה את משה, לזמן מה, לחיק משפחתו. ואכן, לאחר קריעת ים סוף אנו מוצאים את מרים כמנהיגת הנשים בעם ישראל המובילה אותן בשירה וריקודים (שמות טו,כ-כא).
חז"ל במדרשים חשפו לפנינו ביתר שאת את דמותה המרשימה של מרים כמי שלוקחת אחריות על עם ישראל ועל משפחתה. כך, לדוגמה, הם דרשו שהיא אחת מהמיילדות שסירבו לשתף פעולה עם פרעה (בבלי, סוטה יא ע"ב) וכן שהיא שכנעה את אביה שלא להתייאש ולהינשא שוב לאמה (סוטה יב ע"א).
הנביא מיכה אף מצייר את מרים כשוות ערך למשה ואהרן בהנהגת העם: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ד,ו). גם נקודה זו הועצמה במדרשי חז"ל שדרשו שעם ישראל התקיים במדבר בזכות שלושת מנהיגיו: "ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין, אילו הן משה אהרן ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות: עמוד הענן ומן ובאר. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה" (תוספתא סוטה פרק יא)