מרד יהוא

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ג: ציווי אלישע לאחד מבני הנביאים
2. פס' ד-יג: מילוי השליחות והמלכת יהוא
3. פס' יד-כט: מרד יהוא והריגת המלכים
4. פס' ל-לז: הריגת איזבל
 
1. פס' א-ג: ציווי אלישע לאחד מבני הנביאים

גם מעשה משיחת יהוא כמו הנבואה לחזאל הוא חלק מביצוע צו ה' שנאמר לאליהו במלכים א י"ט, טו-יח. אולם במקרה זה, לא רק שאליהו 'מעביר' את המשימה לאלישע, אלא שגם אלישע לא הולך בעצמו ושולח את אחד מבני הנביאים. אכן, הסיבה שהוא לא הולך בעצמו נראית ברורה: משיחת יהוא נעשית בסתר (פס' ב) והגעתו של אלישע לא הייתה מאפשרת דבר זה.  

2. פס' ד-יג: מילוי השליחות והמלכת יהוא

א. בצו של אלישע אל בן הנביאים, בפסוקים הקודמים, לא נזכר הצורך לומר ליהוא על הכאת בית אחאב ועל המשמעות הרוחנית של מינויו (פס' ז-י). גם אם בפועל אמר לו אלישע לומר דברים אלו, עדיין יש לשאול מדוע הכתוב לא סיפר את הדברים שם והאם זה רק מחמת הקיצור? על כל פנים, דבריו של בן הנביאים דומים מאוד למה שאמר אליהו לאחאב בסיפור כרם נבות, מל"א כ"א, כא-כד.

ב. למרות שיהוא ניסה לשמור על הסוד ולטעון שהאיש סתם משוגע ("אתם ידעתם את האיש ואת שיחו"- יא), הוא נאלץ לבסוף לגלות לשרים את שהתרחש. העובדה שיהוא ואף השרים מחליטים לפעול מיידית לאור הנבואה קשורה כנראה הן לחוסר שביעות רצון שחשו מניהול המלחמה והן לאפשרות שהם הכירו את נבואת אליהו לאחאב, כפי שמפורש לקמן בפסוק כה.  

3. פס' יד-כח: מרד יהוא והריגת המלכים

א. שליחת המלאכים לקראת יהוא והשאלה החוזרת "השלום?" מלמדת על חשש של המלכים, אולי לאור ההיסטוריה של מרידות תוך כדי מלחמות. העובדה שהם אף יצאו בעצמם לקראת יהוא נראית כנובעת מהרצון לנהל דו שיח במקרה שאכן לפנינו מרידה, ולרכך את יהוא. עוד אפשר והם חשבו שמטרת בואו היא לבשר על המצב בחזית. בכל מקרה, זעקת יהורם "מרמה אחזיה" (כג) מלמדת על הפתעה מסוימת מהמרד.

ב. פס' כה – העובדה שיהוא מכיר את הנבואה יכולה ללמד על כך שבתקופת אחאב שימש כחייל בדרגה גבוהה והיה מקורב למלך. יהוא כאן אומר במפורש שהוא מקיים את דבר ה' בכל הקשור להשמדת בית אחאב וזה מה שמניע אותו. הוא חוזר על רעיון זה כמה פעמים במהלך הפרקים הבאים. אלא שמהדרך בה הוא מיישם את הנבואה, אכזריות רבה כלפי בית המלוכה וכלפי עובדי הבעל, ניתן ללמוד שבסופו של דבר היו לו אינטרסים נוספים, אישיים יותר.

4. פס' כט-לז: הריגת איזבל

פס' לד – הדגש על כך שיהוא אוכל ושותה בא ללמד על כך שהוא שמח ושלם עם המעשה וכי הוא מנותק רגשית מתוצאות המעשה. מעין זה מצאנו בציווי של אליהו לאחאב לאכול ולשתות מיד לאחר הציווי על הריגת נביאי הבעל (מלכים א י"ח, מא). ניתן להשוות גם לאחי יוסף שיושבים לאכול לחם מיד לאחר שהשליכו את יוסף לבור (בראשית ל"ז, כה). הכתוב שם רומז בכך על האכזריות בה הם נהגו.