דוד בורח משאול אל שמואל ועוסק עימו בנויו של עולם. בעת צרה יודע דוד להתעלות מעל קשיי השעה אל מישור הייעוד והתכלית. הוא בורח אל ה' ומשם הוא שואב את הכוח הדרוש להתמודדות מחודשת עם המציאות הקשה.
דוד בורח משאול אל שמואל. "וילך הוא ושמואל וישבו בניות" (יח) - "שישבו ברמה ועסקו בנויו של עולם" (זבחים נ"ד ב). זו דרכו של דוד. "בקרב עלי מרעים לאכול את בשרי... אחת שאלתי מאת ה'... שבתי בבית ה' כל ימי חיי..." (תהילים כ"ז, ב-ד).
לשמואל אין גייסות, ואין הוא יכול לגונן על דוד מפני שאול. הוא לא התערב במאבק ביניהם לפני כן וגם לא אחר כך. לא שמואל יישב את הסתירה הטראגית שבין שתי משיחותיו. דוד לא ביקש ממנו לפשר, ליישם ולהגשים במציאות את נבואתו. דוד אינו רואה בשמואל "עיר מקלט" פיסית שתצילנו מיד שאול, אלא מקלט רוחני. בעת צרה יודע דוד להתעלות מעל קשיי השעה, צרותיה וסיבוכיה אל רמה וספירה רוחנית אחרת, אל מישור הייעוד והתכלית. משם יוכל להשקיף על מכלול חייו כולו בשלמותו ובגדולתו. הוא בורח אל ה', ומשם הוא שואב את הכוח הדרוש להתמודדות מחודשת עם המציאות הקשה.
דווקא עתה מוצאים אנו לראשונה את דוד בקשר קרוב עם שמואל:
"אותו הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנים" (מדרש שמואל כ"ב)
בניגוד לשאול, שזכה לחסותו ולטיפוחו של הנביא מלכתחילה, לחסד הדרכתו ולשיחתו, דוד לא הגיע לכל אלו אלא עתה, בשעת המשבר. הם יושבים ועוסקים ב"נויו של עולם" - בניין בית המקדש - שהוא תכליתה, לבה ומקור כוחה של מלכות ישראל. באופן זה מתגמדות כל המצוקות והבעיות מקבלות את ממדיהן האמיתיים. דוד שואב עתה כוח לשוב אל מה שנראה לו עד כה כסבך ללא מוצא, הסוגר עליו לאבדו. מנָיוֹת ישוב כשבלבו ההשראה האלוקית הדרושה על מנת להיאבק ולהכריע.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן