מקומו וחשיבותו של מזבח העולה

החצר היא חלק טפל למשכן עצמו, כעין רצועת הגנה מסביבו. על כן לא נאמר ביחס אליה אותו פסוק מסכם שנאמר ביחס לחלקי העשייה הקודמים של המשכן - שיש לעשותה כמראה שהראה ה' למשה בהר.

מה לגבי מזבח העולה?

מצד אחד, מזבח העולה ממוקם בחצר, והציווי על עשייתו נכתב רק לאחר הציווי על החצר, ובנפרד משאר כלי המשכן. אך מצד שני, יש לשים לב שדבר זה לא נאמר בפירוש (לא נאמר 'ושמת את המזבח מחוץ למסך פתח האוהל'), ומעבר לכך – המבנה של הפרשה כולה (המוצג במאמר המלא באריכות) מכליל את מזבח העולה בתוך כלי המשכן.

אולם, אם כוונת מבנה הפרשה הוא להחשיב את מזבח העולה כאחד מכלי המשכן, מדוע עומד מזבח זה בחצר המשכן, ולא במשכן גופו?

שאלה זו אינה מצריכה עיון רב: על המזבח יקדה אש תמיד (ויקרא ו', ו) והוקרבו עליו קרבנות ציבור וקרבנות יחיד יום יום ושעה שעה. הכנסתו לתוך המשכן - אל תוך האוהל הסגור - הייתה בלתי-אפשרית, מפני האש והעשן. מקומו של המזבח חייב אפוא להיות תחת כיפת השמים - בחצר המשכן.

המפרשים הראשונים עמדו על כך שהמשכן וכליו היו סמל לבית שנועד לארח בו את המלך. והנה, כל המכיר את אופיו של בית המגורים בימי קדם יודע ש'המטבח' - מקומם של התנור ושאר אמצעי הבישול והאפייה - היה בחצר הבית, ולא בתוכו, ומאותו הטעם עצמו: כדי שהאש, העשן והריחות לא יפריעו בבית עצמו. אולם השימוש שעושה עקרת הבית במטבח זה העומד בחצר הוא לצורכם של בני הבית פנימה: צורכי האכילה נעשים מחוץ לבית, אולם האכילה עצמה, אין דרכה להיעשות אלא בתוכו.

כך הדבר גם ביחס למזבח, המסמל את 'המטבח' של המשכן: מסיבות טכניות הוא חייב לעמוד בחצר המשכן, אולם העבודה הנעשית בו - עבודת הקרבנות - היא חלק מן העבודות שהן צורכו של פנים המשכן, כשאר העבודות הנעשות בתוכו, ושמא היא אף עולה עליהן בחשיבותה.

עוד על שאלת מקומו של מזבח העולה ראו בפוסט מאת הרב יוסף מרקוס

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון