מקדש מעט

"לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" (טז)

במסורת ההלכה היהודית קיבל בית הכנסת שבכל קהילה את התואר הנבואי 'מקדש מעט'. אומנם ביסוד ההלכה נאמר 'מקדש מעט' על בתי כנסיות שבבבל. הגמרא במגילה (כט) מספרת על שני בתי כנסת בבבל, שקול השכינה היה נשמע בהם. גם רב שרירא גאון, באיגרתו לחכמי קירואן, כתב שגולי יהויכין בנו בבבל בית כנסת מאבני המקדש שלקחו עמם, והרגישו שהמקדש עבר מירושלים לבבל, והשכינה עמהם.

בהבנתם של גולי בבל יש בעיה חמורה, ונעמוד עליה בעזרת ה' להלן בפרק כ'. אך מנבואתנו אכן עולה, שהשכינה שנסעה במרכבתה מזרחה, הגיעה לבבל, שרתה על יחזקאל הנביא ועל דניאל איש חמודות למרות שאין נבואה מחוץ לארץ ישראל, ושבה עם בני הגולה כעבור כשבעים שנה מתל אביב שעל נהר כבר לירושלים.

לא מעט סיבות יש לצעד חריג זה של השכינה. אנו נכתוב רק את הקשור לפרקנו.

"בֶּן אָדָם אַחֶיךָ אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם רַחֲקוּ מֵעַל ה' לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (טו)

בעת הנבואה, בשנה הששית לצדקיהו, החרש והמסגר ושאר אנשי יהויכין ועוד רבים כבר גלו על כורחם לבבל. בירושלים נותרו אנשי צדקיהו, אנשי ענף שונה במלכות בית דויד. הנותרים בירושלים אינם מצרים בצרת אחיהם הגולים ואינם מקווים לשובם. הם נהנים מכך שירושלים פחות צפופה, הם נהנים מבתי הגולים הריקים ומרכושם שניתנו לנותרים בירושלים למורשה. הגולים, לדידם של אנשי ירושלים, אינם עוד עַם ה', אלא בבלים חדשים, ועַם הסגולה הנוחל את ארץ ה' ואת עיר קדשו אינו אלא הם, אנשי צדקיהו.

הייאוש מן הגולים והמאיסה בהם, הביאו את תגובתו החריפה של ה' ואת האמירה, שהשכינה הגולה מירושלים בשל מעשי בניה נוסעת בבלה להיות עם הגולים ולומר להם בעת כיסופיהם לציון, שחלילה לא אבדה תקוותם.