פרקנו מחדש כי בנוסף לבניית מקדש המאפשר שכינת ה', ישנו מקום שאותו יבחר ה' לשכינתו. שתי הדרכים הללו יכולות להתקיים כל אחת בפני עצמה, אך רק בבית הבחירה הן שתיהן נפגשות.
פרקנו עוסק בהבדלת עבודת ה' ממעשי הגויים על ידי קביעת מקום אחד לעבודת ה'. עם ישראל מצווה שלא לעבוד את ה' בכל מקום, כמו שהגויים עובדים את האלילים שלהם, אלא לעבוד את ה' במקום מיוחד אשר הוא יבחר.
נשים לב, שהתורה לא מתארת את מבנה המשכן או 'המקדש' בתור המקום היחיד הראוי לעבודת ה', אלא מתייחסת למקום כלשהו שצריך להבחר.
על בסיס שיעור ששמעתי מפי הרב יהודה גולדברג, ניתן לאמר שבאמת מדובר בדברים שונים, וישנן 2 דרכים שונות להשכין את ה' בארץ: האחת על ידי 'מקדש' - מבנה מקודש שנבנה באופן שציוה ה' - כמו המשכן שנבנה כבר במדבר כדי שה' ישכון בו; והשניה - 'במקום אשר יבחר ה''. מקום ספציפי גיאוגרפי שה' בחר לשכון בו.
עיקר הציווי בפרשת תרומה, "ועשו לי מקדש" (שמות כ"ה, ח), קשור למבנה של משכן, שם ניתן להכין מזבח ולהקריב עליו קרבנות.
לעומת זאת, עיקר הציווי בפרקנו מוסב על מקום של שכינה. אין חשיבות לכאורה למה שייבנה עליו, אלא להימצאות נקודה גיאוגרפית מסוימת, שאותה בחר ה'.
2 דרכים אלו הן בעצם שני המרכיבים העיקריים בבניין 'בית הבחירה': ה'בית' ו'הבחירה'.
כל אחד מן המרכיבים יכול להתקיים בפני עצמו - ניתן לבנות משכן ולהקריב קרבנות גם לא במקום שאותו בחר ה' - כפי שקרה בימי שילה, נוב וגבעון; ומאידך גיסא, לאחר שנבחר המקום, אפילו אם בית המקדש לא בנוי, מיקומו עדיין קדוש ומשמעותי וכל הגדרים ההלכתיים של הימנעות מכניסה אליו תקפים.
רק כאשר בית הבחירה שבירושלים בנוי נפגשות שתי הדרכים האלו: 'מקדש' שבנוי על 'המקום אשר יבחר ה''.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער