מקדש חיינו

"תכונת המשכן כולה, הוראתה למשה בהר סיני: המשכן והאוהל, ובו השולחן והמנורה, והארון, והחצר מסביב, והעמודים והמסכים, וכל מלאכות המשכן - כל אלה הראו לו רוחנית, והוא עשאם בגשמיות כפי שהתוו לפניו. ובדומה לזה הבית הגדול אשר בנה שלמה, הראתה צורתו לדוד רוחנית. וכן הבית הקדוש האחרון, אשר יעד לנו האלוה, הראו צורתו ותכונתו לנביא יחזקאל. כי בעבודת האלוה אין מקום לא להשערה, ולא להיקש שכלי, ולא לשיקול דעת." (ריה"ל, ספר הכוזרי)

הבניין נמסר לבוניו "כמו שהוא" - ללא יכולת לשנות, לתקן או להוסיף. איך אפשר לשנות תכנית שאין מבינים את סודותיה? ובכל זאת פירושים שונים ניסו לפרש את המשמעות של עבודת הקודש, ושל כלי הקודש. אחד מהם, הוא פירושו של רבי שמשון רפאל הירש, בספרו 'אגרות צפון'.

ההנחה הבסיסית של הרב הירש היא, כי עבודת הקורבנות ועבודת המקדש הן פעולות זרות, ועל כן הן חייבות להיות סמל. והוא מפרש את מבנה הבית בדרך סמלית. וזה פירושו:
המקדש הוא משכן התורה, והוא מרכז עם ישראל, ומקדש חייו. הארון מסמל את התורה משמים, שהרי בו הלוחות. כדי לקיים את התורה יש צורך בגוף וברוח - ושני אלה מסומלים בשלחן ובמנורה. השולחן - עליו לחם הפנים, מציין את הגוף והמנורה, בה האור, מסמלת את הרוח. האדם חייב לעזוב את התשוקה ואת רדיפת ההנאות, וזאת מסמלת הקרבת החלב - שהוא חלקי השומן בגוף הבהמה. עלינו להקדיש את חיינו, רוחנו, וכל אישיותנו לעבודת הבורא, ואלה מסומלים בזריקת הדם, הקטרת הקטורת והקרבת קרבן העולה על המזבח.

מטרת חיי האדם היא לקדש את חייו על פי התורה, ולהגיע לטוהרת החיים, אם עזב את התורה. שני אלה מסומלים בקורבנות העולה, האשם והחטאת המסמלים את המסירות המלאה, ואת החזרה אל הקדושה.

הבאנו כאן פרוש אחד המתרגם לדרך סימבולית את המעשה הדתי. הצורך בפירוש כזה ברור: בית המקדש הוא מקום הרוח, ושם נעשים מעשים הקשורים בבשר ובדם, בבניה מדוקדקת ובשרפת חלקי הקורבן. כיצד קשורים השנים? ועל כך בא הפירוש הסימבולי: כל פעולה מסמלת משהו רוחני. המשכן מסמל את הקשר שיוצר האדם עם עבודת האלוקים, והקורבנות - את מסירות נפשו.

נערך ע"י צוות אתר התנך,

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת