מצוות וחסד במגילת רות

במגילת רות אנו שומעים באופן גלוי על קיום מצוות, למשל:

מתנות עניים: "אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים" (ב), ובתגובת בועז: "אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה" (ח).

גאולת הקרקע וקניין סודר: "כי אמנם כי אם גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני... אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי" (ג', יב-יג). "ויאמר בועז: ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת, קניתי [קנית] להקים שם המת על נחלתו... וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל" (ד', ה-ז).

אכן, בעלי ההלכה עמדו הן על יסודות הלכתיים והן על אלה שבמנהג, שמקורם במגילת רות. אלא שמצאנו לחכמים הראשונים שאמרו: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב גומלי חסדים" (מדרש רות רבה, פרשה כ, טו). 

רבה האחרון של המבורג, הרב קרליבך, אמר כי המתבונן יראה שגם אם יש לפנינו עדויות רבות לקיום מצוות היום-יום, הרי ההדגשה המיוחדת בהן היא על פן לפנים משורת הדין שבהן. כך הוא הדבר בשתי המצוות העבריות שבא זכרן במגילה: מתנות עניים וגאולת הקרקע ונישואי האלמנה.

אכן, מסופר לפנינו על קיום מצוות לקט לעניים, אבל בועז מתחסד ומורה לנעריו: "גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, וגם שול תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה, ולא תגערו בה" (טז). דהיינו, תרבו לה לקט ביודעים, ואף אם תקח שלא כדין אל תגערו בה.

כיוצא בדבר בגאולת הקרקע שהיא קרובה לדיני הייבום. עפ"י ההלכה הקיימת בידינו לא חלה חובת הייבום על בועז, ואף זיקתה של גאולת חלקת השדה לנישואיה של רות אינה אלא משום החסד המיוחד שיש לגלות כלפי האלמנה הצעירה שנתגיירה ונספחה לבית ישראל.

אמנם כן, מגילה זו באה להדגיש את השכר המיועד לגומלי חסדים, אלה שאינם מסתפקים בהקפדה על הדין ועל ההלכה, אלא עושים לפנים משורת הדין בין בדברים שבין אדם למקום ובין בעניינים שבין אדם לחברו. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל