מפגש בין דתות

לעתים אנו נתבעים לגלות תקיפות בלתי מתפשרת. אך לפעמים צריך להדגיש את המקרב, ולא את המבדיל. התורה מספרת לנו שאחרי ניצחונו הצבאי הגדול על ארבעת המלכים, פוגש אברהם במלכי-צדק: "ומלכי-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כוהן לאל עליון. ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ... וייתן לו מעשר מכל" (יח-כ). אברהם אינו דוחה את מלכי-צדק, אלא מוסיף על אמונתו ומטהר אותה. בכך מתווה לנו אברהם דרך מיוחדת במפגש עם דתות אחרות. אבותינו וחכמינו נלחמו בתוקף בשקרים ובעיוותים שבדתות אחרות. אך הם ידעו גם לבודד את הטוב והאמיתי שבהן. 

הרמב"ם, לקראת סוף ספרו הגדול 'משנה תורה', הקדיש פיסקה חשובה לתיאור משמעותן של הנצרות והאיסלאם. הצנזורה מחקה שורות אלו, ולכן הן אינן מופיעות ברוב המהדורות. הרמב"ם עמד על התרומה החינוכית שיש בנצרות ובאיסלאם לקידום האמונה בה'. על אף שאינן דת האמת, הרי הן קרובות ליהדות יותר מהדתות האליליות שקדמו להן. 

מספרים שכאשר רוב היהודים בארה"ב התנגדו לתפילה ציבורית בבתי הספר, כדי שלא להביך את ילדיהם היהודים הלומדים בבתי ספר כלליים, הרבי מלובביץ' תמך בתפילה כזו: עלינו לדאוג, הוא אמר, גם לאמונתם של הגויים. חובה עלינו, שזכינו לאמונת האמת, לדאוג גם לעולמם הרוחני של אלו שלא זכו לנחול אותה. 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת קורן