למלך ישראל יש יחס מיוחד וקרוב אל האלוקים והוא שמייצג את שלטון ה' עלי אדמות. אולם על אף גדולתו הוא יודע את מקומו ואינו מגיע בשום פנים להאלהה של עצמו.
בספר תהילים אנו מוצאים פרקי מלוכה רבים. בפרקים אלו מתוארות תופעות רבות מחיי המלך והממלכה.
המלך הוא משיח ה' ונודע לו יחס מיוחד וקרוב אל האלוקים. תפקידים רבים לו בסידור ענייני המדינה, בדאגה לשלומה, לביטחונה ולחיי אזרחיה, אולם המעמד המיוחד של המלך, כפי העולה ממזמורי תהילים, הוא זה שמציין את המלך כמסמל את שלטון ישראל, שלטון עם ה', ועל ידי זה את שלטון ה' עלי אדמות, ומכאן התפיסה המשיחית של המלכות בישראל שבאה לידי ביטוי בתהילים.
קרבה זו בין המלך לה' מקבלת גוון אינטימי כשהמשורר מתאר את היחס בין המלך לאלוקים כיחס בין אב לבנו: "אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (ב', ז), והיא מוסברת יפה בהבטחת נתן בשמואל ב ז' (יד): "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"; ומודגשת בתפילת איתן האזרחי בתהילים פרק פ"ט (כז-כח): "הוא יקראני אבי אתה... אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ". יחס זה הוא שמסביר את הפנייה הבלתי-אמצעית של המלך לאלוקים ברגעי צרה בעתות מלחמה, שהרי כך נאמר לו לבן המתרצה אל אביו: "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזותך אפסי-ארץ" (ב', ח); ואכן, ערב צאתו למלחמה מעלה המלך עולות ומנחות בתפילה להצלחה בקרב. הוא שאמר המשורר בפרק כ' (ד): "יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה", והיא היא התפילה הנזכרת בפרק קמ"ד: "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה... הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה" (א-י).
אולם גדולתו של מלך ישראל אינה מונעת ממנו להכיר את ערכו לעומת הבורא. הוא אינו מגיע בשום פנים להאלהה של עצמו כשם שהגיעו מלכים במזרח הקדמון. אדרבה, הוא יודע את מעמדו כבשר ודם גם אם הוא יושב על כסא ה'. מכאן פסוקי תפילת המלך בפרק קמ"ד: "ה' מה אדם ותדעהו, בן אנוש ותחשבהו" (ג), ומוסר ההשכל על האדם שלהבל דמה וימיו כצל עובר (ד).
דמות זו של מלך ישראל היא שעמדה בוודאי לנגד עיני הרמב"ם שעה שכתב בהלכות מלכים פרק ב: "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל... ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות... ולעולם יתנהג בענוה יתרה".
גישה זו של מלך בשר ודם המתעלה לדרגות גבוהות היא אף נחלת תפיסת העם. בשום מקום, לאורך כל תולדות האמונה הישראלית, לא מצינו נצנוץ של רעיון בדבר אלהותו של המלך. גם אם נועדו לו תפקידים משיחיים, אוניברסליים, הוא נשאר אדם על כל חולשותיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל