יותר מכל מערכה אחרת במקרא, נראית מערכה זו כקרב של מעטים מול רבים, חלשים נגד גיבורים. לכך מוסיף שמואל עוד קושי נוסף בבחירת מיקום שאין בו הגיון אסטרטגי. מה פשר העניין?
הפער העצום בין הכוח הפלשתי, השולט גם בנעשה בתחומי ישראל, לבין כוחו הקטן של שאול, בולט בכמה נקודות:
א. השליטה הפלשתית בתוך ארץ ישראל באה לידי ביטוי בהימצאות נציבי פלשתים בעומק הארץ: בפרק י', במסגרת האותות שנתן לו, שלח שמואל את שאול אל "גִּבְעַת הָאֱ‑לֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים" (י', ה); והמרד עצמו מתחיל בפרקנו בהכאת "נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע" (ג). קיומם של נציבים אלו השפיע, בוודאי, על יכולת ההתארגנות הצבאית של ישראל.
ב. הפלשתים שולטים בכל מערכת החרושת בארץ ישראל:
"וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית... וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ" (יט-כב).
ג. כאמור, שאול מקים לו צבא קטנטן. סביר להניח, שגודלו של צבא זה מושפע מהשליטה הפלשתית, שלא אפשרה קיומו של צבא גדול יותר. בהמשך, עם תחילת המרד, נאספו ישראל אחרי שאול לגלגל, אך מולם עומד כוח פלשתי בעוצמה חסרת תקדים:
"וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב" (ה)
ד. שליטת הפלשתים הביאה לכך שחלק מן העברים נאלצו לשרת במסגרת הצבא הפלשתי, ורק לאחר התפנית שחולל יונתן יכלו הללו להצטרף לשאר בני ישראל, כפי שנאמר להלן:
"וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן" (י"ד, כא).
בנוסף לקשיים אלו, הציווי של שמואל לחכות לו בגלגל גורם לכך ששאול וצבאו יהיו בנחיתות אסטרטגית עצומה.
שאול הוא המלך הראשון של ישראל, וזו המלחמה הראשונה שעם ישראל יוצא אליה בהנהגת מלך. על כן, ישנה חשיבות עצומה לכך שיהיה ברור לחלוטין, שהקב"ה הוא העומד מאחורי האירועים. מסר זה יועבר היטב דווקא בניצחון חסר כל היגיון צבאי.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון