על מנת לחשוף את מואב לגדולת ה' ככל העמים, הוא נדרש לעבור השפלה ומרמס שיסירו ממנו את גאוותו.
"וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה" (י)
מואב מקבלים בפרק יחס מיוחד. נראה שיש שוני בין הדין למואב לעתיד לבוא ובין הדין לשאר העמים. לעומת כל העמים להם נאמר שה' יעשה להם משתה ויסיר מהם את ה"לוט" וה"מסיכה" מעל פניהם, מואב נידון לדיש ולמרמס.
אם נתבונן נראה שהחטא של מואב הוא גאווה, ועיקרו של העונש הוא להשפילו: " וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו׃ וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד־עָפָר" (יא-יב). ביטויים אלה מזכירים את נבואת ישעיהו בפרק ב', שם הוא מדגיש כי בבא יום ה' הגאווה תושפל, ורק ה' ירום - "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ב', יז). שלב הכרחי לפני הגדלת שם ה' בעולם והכרתו על ידי ברואיו, הוא השפלת גאוות האדם.
לפי המלבי"ם ה'לוט' וה'מסיכה' הם משל לאמונות שגויות שיש לגויים המונעות מהם להאמין בה'. נראה מכך שהסרת הלוט והמסיכה אינה עונש, אלא מתן מבט נכון על העולם, כך שיוכלו לראות יותר טוב את אור האלוקות מבלי שהאמונות שלהם ימנעו זאת מהם.
ניתן אפוא לומר, שגם עונשה של מואב מהווה מעין הסרת לוט. ההבדל בינה לבין שאר העמים הוא שעבור מואב, ה'לוט' המפריע להם לעבוד את ה' אינו העבודה הזרה שלהם, אלא גאוותם, המונעת מהם להכיר בקיומו של כוח העליון עליהם.
כשאדם מאמין בדבר הלא נכון, אמונתו ניתנת לתיקון באופן לא כואב, והוא זכאי לגאולה כל עוד הוא מסוגל להכנע בפני ה'. אדם המתגאה צריך לערוך שינוי עמוק בעצמו לעקירת גאוותו בטרם יוכל להגיע להכרה זו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער