מה משמעות הכתובת הנכתבת על הקיר באמצע משתה בלשאצר על ידי יד מסתורית? וכיצד היא מתקיימת בסופו של דבר?
המקרא מספר כי בלשאצר מלך בבל עושה משתה גדול ומחלל את כלי המקדש, שהובאו מירושלים בזמן החורבן. לפתע מבצבצת פיסת יד הרושמת על קיר ההיכל את המילים: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (כה). איש מבין חכמי בבל לא ידע לפענח את לשון הכתובת, עד שהובא דניאל, שהצליח לפרשה ללא קושי.
על דרך הסמל לא הייתה זו אלא נבואת חורבן לבבל: ה' מנה את ימיה של בבל, שקל את מלכותה במאזנים ומצאה חסרה וחילק את ממלכתה למדי ופרס, היינו, גזר דין שכבר נחרץ ואין להשיבו.
ויש גם צד של פשט למילים הללו. המדובר הוא במשקלות: מנה, שקל ופרס - המנה הבבלי נחלק לשישים שקלים; ה"תקל" הוא השקל והפרס - מחצית השקל. המשקלות הללו שימשו יחידות חליפין בבבל קודם שהתחילו להשתמש במטבעות; ואחר כך באו לציין ערכם של מטבעות. השקל הוא גם יחידת משקל וגם מטבע כאחד. ונראה, שגם פשוטו של דבר צופן בו רמז לסופה של בבל: כפי שהמשקלות הללו קצובים ומדודים במחשבה ובתכלית, ככה תרד על בבל המפלה הסופית בשעה היעודה לכך, ללא חסרון דבר.
בו בלילה נתקיימו דברי דניאל, בלשאצר המלך נהרג והפרסים כבשו במפתיע את בבל.
ספר דניאל שם את הדגש דווקא על הריגתו של בלשאצר, שוודאי יצא כנגד צבאות פרס ונפל שדוד בליל המפלה. מות בלשאצר נתפס כעין סמל ללכידת בבל ולהתמוטטותה של ממלכת העריצים, שכבשה את יהודה, החריבה את ירושלים ושרפה את המקדש.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת