הפסוק האחרון בפרשת המן שולח אותנו קדימה, אל סופה של ירידת המן, כאשר העם יקריבו את העומר ויתחייבו בחלה ובמנחות.
פרשת המן, העוסקת בניסיון העם ולימוד הבטחון בקב"ה, מסתיימת בפסוק תמוה: "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" (לו).
לשם מה אנחנו צריכים את פירוט יחידת המשקל הזו?
רבי יעקב בן אשר הידוע בכינויו "בעל הטורים", נותן רמז בדבריו למה הפסוק האחרון הגיע מיד לאחר הניסיון עם המן:
והעמר עשירית האיפה – סמך (את הפסוק) "והעומר" לפרשת המן: רמז, שיאכלו המן עד שיקריבו העומר (שמות טז לו ).
"בעל הטורים" מעלה כאן חידוש נפלא: ישנו קשר ישיר בין הפסוק האחרון לבין שאר הפרק. המן נועד למזון לבני ישראל במדבר עד שייכנסו לארץ ישראל. בארץ ישראל ישנה אפשרות לעבוד את האדמה ולהפיק תוצרים חקלאיים משובחים, אשר ביניהם נכללים חמשת מיני דגן.
כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ, לאחר שיקריבו את קרבן העומר למחרת הפסח בפעם הראשונה בארץ ישראל, תיפסק נתינת המן משמיים ויצטרכו להביא קורבנות ממעשה ידיהם כהכרת הטוב על השפע שנתן ה'.
יחידת המזון המפורשת כאן מתארת את כמות התבואה המחייבת באותן מתנות - הפרשת חלה וקרבן המנחה - כדברי רש"י:
עשרית האיפה- האיפה שלש סאין והסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ששה ביצים נמצא עשירית האיפה מ"ג ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות (רש"י על שמות ט"ז, לו)
מכאן, שישנה הוראה לדורות בפסוק האחרון שקשורה לכל הפרק שקדם לו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער