ממתי 'צעצוע' הוא 'משחק'?

"וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב" (דברי הימים ב ג', י)

מה זה 'מעשה צעצעים'?
בספר השורשים מפרש רבי יהודה אבן ג'אנח (המאה ה-11) שהכוונה היא למעשה חריטה בצורה כל שהיא, קישוט בגילוף.
במקבילה במלכים א ו', כג מופיע "שני כרובים עצי שמן" ויתכן, אם כן, בדברי הימים מתוארת הדרך, בה חרטו בעץ.
רש"י, ובעקבותיו פרשנים רבים, פירש שהכווונה היא בעצם ל'צאצאים' והכוונה היא לכך שלכרובים היו פנים של ילדים, וכמו שמפרשים חז"ל את המילה כרוב.
כפי שמופיע גם במילונים, בעברית של המאה ה-18 וה-19, בספרות ובעיתונות, מצוי מאוד הביטוי 'מעשה צעצועים' במשמעות של אבן ג'אנח - עבודת חריטה.
בעברית המודרנית, מסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, קיבלה המילה משמעות אחרת לגמרי - משחק של ילדים. יתכן שמשמעות זו התקבלה כשילוב בין פירושו של אבן ג'אנח ובין פירושו של רש"י שהרי משחקי ילדים פעמים רבות היו גלופים מעץ. אחרים הצביעו גם על הקשר בין המילה צעצוע לבין שעשוע וכן למילה 'צ'אצ'קס' ביידיש שמשמעותה צעצוע.