ממשפחה לעם

ספר בראשית מספר על קורותיהם של יחידים, שהפכו למשפחה, שהפכה לעם. פרשת ויגש היא הצומת המרכזי בשלב האחרון של התהליך הזה. בפרשות המסיימות את ספר בראשית אנו פוגשים בפעם האחרונה את בני יעקב כמשפחה. התהליך שבסיומו תהפוך המשפחה הזו לעם כבר קורם עור וגידים לנגד עינינו.

יוסף ואחיו נבחרו כולם להמשיך את מורשת בית אברהם. זהו הדור הראשון שבו לא נבחר רק ממשיך יחיד, אלא חבורה שלמה. כך יכלו בני ישראל להיות תשתית לעם. המעבר בא לידי ביטוי בולט במניין בני יעקב היורדים למצרים (ח-כז). כפי שהעיר הנצי"ב, המניין נראה כמכוון להגיע למספר הסימבולי של שבעים, כנגד שבעים אומות העולם.

הירידה למצרים הייתה האירוע המכונן של עמנו. הקורא השבוי בתפישות של תחילת ספר בראשית, קורא את המניין בפרקנו כאקט משפחתי; בהמשך המקרא מתברר כי היה זה אקט לאומי מובהק.

המעבר ממשפחה לעם כורך בתוכו קורבנות רבים. החוכמה הא-לוהית, שאין אנו יכולים לרדת לפשרה, קבעה שיצירתו של העם תהיה בכור ההיתוך של מצרים. הסבל הנורא של שעבוד מצרים הוא שלב הכרחי ביצירתו של העם. המעבר ממשפחה לעם כרוך גם בריכוך אמות המידה המוסריות. בני יעקב לא כולם צדיקים גמורים, ובכל זאת, גם החוטאים מביניהם ממשיכים להיות חלק מן המשפחה, חלק מן התשתית לעם ההולך ונולד. כאן אנו פוגשים לראשונה את הכלל "אף על פי שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין מד ע"א).

מבחינת התפישה היהודית, אין תחליף לעם כנושא בשורה א-לוהית בכל מערכי חייו. בעולם התרבותי וגם האקדמי של היום ישנה נטייה רווחת לראות בלאומיות המצאה מודרנית. ברור שישנם היבטים מסוימים של התודעה הלאומית המיוחדים לעידן החדש. אך עמים היו קיימים עוד משחר האנושות. עמים הם הפועלים בהיסטוריה; ולכן גם צאצאי אברהם נתבעו לפעול בעולם כעם, ולא כיחידים.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות