ממלכת כהנים

לכל אורך הפרק נמצאות מצוות לעם ישראל המזכירות מצוות שנאמרו במיוחד לכהנים בספר ויקרא.

שתי דוגמאות מובהקות לכך הן האיסור בתחילת פרקנו – "לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (א), הדומה למה שנאמר לכהנים: "לֹא-יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם ... וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת" (ויקרא כ"א, ה) וכן האיסור לישראל לאכול נבלה (כא), דבר שנאסר כבר על הכהנים (ויקרא כ"ב, ח).

חוץ משתי מצוות אלו ישנם עוד ציוויים שקיימת בהם זיקה, גם אם פחות מובהקת, למצוות הכהנים: חיוב במעשר שיאכל על ידי הבעלים בבית המקדש – במקום אשר יבחר ה', כמו הכהנים; מצווה 'לעזוב' לזמן מועט את רכושו (או לפחות חלק ממנו), ולהרגיש חסר נחלה כמו הלוי, הגר או הכהן.
ניתן לראות בציוויים אלה ניסיון לגרום לעם ישראל להידמות, אפילו במעט, לכהנים.

נראה לי שדמיון זה בא לתת לעם ישראל, העומד ערב הכניסה לארץ, את ההבנה ש"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם... כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (א-ב).
זוהי נקודה חשובה, כי סִפְרֵי המדבר - 'במדבר' ו'ויקרא', עוסקים רבות בכהנים וקדושתם, ונוצרת תחושה כללית שרק הכהנים קדושים, ורק הם חשובים.

ערב הכניסה לארץ, משה מדגיש לעם שגם הם קדושים, ובמובנים מסויימים הם ממש כמו הכהנים.

עוד על פשר הציוויים הדומים ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב אמנון בזק 'קדושת הכהנים וקדושת ישראל'

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער