מכל הבחינות ראויה היתה חברון, על כל סגולותיה, להיות עיר מלוכה. ואליה אמנם עולה דוד, על פי הדיבור, למלוך על יהודה. אולם כאשר נעשה דוד מלך על כל ישראל הוא עוזב את חברון והולך לכבוש את ירושלים.
חברון היא אחת הערים הראשיות ביהודה. חשיבותה האסטרטגית הגדולה נובעת ממיקומה בלב הרי יהודה, בצומת הדרכים המרכזי של דרום הארץ. היא עיר קדומה, כעדות הכתוב: "שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים" (במדבר י"ג, כב). חורבותיה עתיקות ובהן נמצאה, כאמור בכתוב, גם חומת אבני ענק קדומה ומרשימה. חברון היא עיר הענק, אימתם של ישראל. כלב מכל המרגלים, עלה ובא להתפלל בה, והוא מוריש ממנה בגבורה את בני הענק. בזכות היותו מופת לדורות הוא זוכה לרשת את חברון בחלקו ומשרה עליה מרוחו לדורות.
חברון היא עיר האבות, מקום מושבו של אברהם. בה הוא נימול וממנה הוא יוצא לרדוף את ארבעת המלכים. בחברון ראשית קניינו בארץ - מערת המכפלה והשדה לכל גבולו סביב.
חברון היא גם אחת מערי המקלט. הראי"ה קוק דורש זאת: "יחד עם רגש ההתחזקות ומסירות הנפש, הנובע מן המהות של חברון, רגש שבא לידי ביטוי בגבורתו ועוז נפשו של כלב, היא מעוררת בנו גם את רגש האחריות והדאגה לכל נפש מישראל, ואפילו נפש בלתי מהוגנת של רוצח בשגגה" (מאמרי הראיה חלק ב', עמ' 462).
מכל הבחינות ראויה היתה חברון להיות עיר המלוכה. ואליה אמנם עולה דוד, על פי הדיבור, למלוך על יהודה. בכך ישתחרר מן החסות הפלשתית וימלוך בגלוי. שבע שנים ושישה חדשים מולך דוד בחברון (מלכים ב ה' ,ה). שם הוא בונה את ביתו, שם נולדים ילדיו, ואליה באים כל ישראל להמליכו עליהם.
אבל חברון נותרת בירה שבטית, מרוחקת גיאוגרפית ונפשית משאר שבטי ישראל, וכאשר נעשה דוד מלך על כל ישראל הוא עוזב את חברון והולך לכבוש את ירושלים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך - עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן