מלחמת ישראל וארם ביהודה

מלחמתם המשותפת של פקח בן רמליהו מלך ישראל, ורצין מלך ארם, בממלכת יהודה מתוארת בספר מלכים באופן ענייני ללא הסבר בצדה, ואילו סופר דברי הימים מבאר אותה בהתאם להשקפתו ההיסטורית-תיאולוגית המיוחדת שלפיה כל המאורעות מסתברים לפי עקרון של שכר ועונש. התבוסה שנחל צבא יהודה מידי בעלי הברית מוסברת כעונש על עבודת האלילים שהיתה נקוטה בידי אחז, ועל עזיבת ה'.

מתבאר מהרצאת הדברים בספר מלכים, כי בעלי הברית הצליחו להמריד גם את אדום נגד יהודה כנאמר: "... וינשל (שוב רצין) את היהודים מאילות, ואדומים באו אילת..." (מלכים ב ט"ז, ו). מפרקנו יוצא שבא על יהודה אויב רביעי, הם הפלישתים אשר כבשו את ערי השפלה. נמצאנו למדים כי יהודה הותקפה בבת אחת משלושה כיוונים: מצפון ומצפון-מזרח בידי ישראל וארם, מהדרום בידי אדום וממערב בידי הפלשתים. נראה, שהכוונה למלכויות אשקלון ועזה.

מה גרם למלחמה הזאת? התשובה ניתנת בעקיפין בספר מלכים ובספר דברי הימים. גרמה לכך עמידתו מנגד של אחז מלך יהודה בשעה שהתארגנו עמי האזור בברית צבאית כדי לקדם את פני הסכנה האשורית. בעלי הברית עלו על יהודה כדי לצרף אותם בכוח לקואליציה הזאת.

על ממשות הסכנה האשורית יעידו שני עדים, הראשון הוא ספר מלכים בו מסופר על הצעד שעשה אחז בשעה שהתייאש ממלחמתו נגד ארם ואפרים והשתעבד מרצון לתגלת פלאסר. וזו לשון אגרת הכניעה שהוא שיגר אל מלך אשור: "עבדך ובנך אני, עלה והושיעני..." (מלכים ב ט"ז, ז). וההיסטוריון ממשיך ומתאר את השוחד שהוא צרף לאגרת.

העד השני הוא שבר כתובת שנתגלתה בחפירות תל-נמרוד. שם מתוארים מאורעות שנת 734, הרשומה בכרוניקה האנונימית כשנת מסע נגד פלשת.

כפי שאפשר להכיר מקטעי הכתובת, ערך תגלת פלאסר בשנה ההיא מסע צבאי לאורך חוף הים. מסע נצחון זה החל בצפון סוריה, הוא שטף ועבר את כל ערי החוף הפיניקיות הישראליות והפלשיות. אמנם מיד לאחר מכן נאלץ תגלת פלאסר להעתיק את כוחותיו צפונה כדי לצאת למלחמה נגד שבטי הערבים במדבר הסורי. עמי האיזור שנפגעו מנחת זרועו, השתמשו בשעת הכושר והתאגדו בברית. היה זה כשנה לאחר מכן. וכך מלך יהודה עמד מנגד והרס בזה את התקוה המתעוררת. בפעם הראשונה מופיעה במקרא בעיית האוריניטציה הפוליטית של הממלכה הקטנה לאור התגבשות ממלכה עולמית כבירה הפורשת צלה על כל עמי האזור.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת