מלחמת יהונתן בפלשתים איננה התמודדות צבאית בלבד אלא מלחמה על ייחוד ה'. על כן אין החישוב הצבאי בלבד מכריע, אלא יש לזכור שה' הוא בעל המלחמות ובידו הישועה.
יהונתן אינו רואה באויביו פלשתים אלא ערלים. אין זו התמודדות צבאית בלבד אלא התגוששות בין העמים, בין התרבויות והאמונות. על יחוד השם עושה ישראל את מלחמתו. על כן אין החישוב הצבאי בלבד מכריע, אלא יש לזכור שה' הוא בעל המלחמות ובידו הישועה.
אך על אף בטחונו הגדול עומד יהונתן ועושה סימנים. אות זה נתון במחלוקת ראשונים ולפי חלק מהדעות נקט יהונתן בתכסיס מחושב ומציאותי. אולם נראה כי הסבר זה אינו ממצה את הכל. יהונתן מחפש אות, כלומר מבקש הד ממרומים ליוזמתו ולנכונותו למסור את נפשו. רוצה הוא לחוש את ה' עמו בצעדו זה - "וזה לנו האות" (י). תחילת דבריו היא תפילה: "אולי יעשה ה' לנו כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט" (ו). כך הוא עומד ומוסר עצמו לשמים מבטל את עצמו ביטול מוחלט, בבחינת "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" (תהילים נ"ה, כג).
בתוך הווית חיים כזאת של דביקות ומסירות אין מקום לנחש, אין מקריות. "מה' מצעדי גבר כוננו" (תהילים ל"ז, כג) והאדם מוצא בכל אשר יפנה ובכל אשר יקרהו את דבר ה' המתגלה לו ומדבר אליו. כך עשה גם דוד כאשר יצא להילחם בגלית. כך יש לראות גם את בקשת האותות המרובים על ידי גדעון. לא חסרון אמונה עומד מאחוריה כי אם חיפוש נואש אחר קשר ודבקות בה'.
כאשר ניתן לבסוף האות ממרומים, פרץ יהונתן באמונתו, טיפס על שן הסלע, הפתיע והבהיל את הפלשתים, והבהלה הפכה להם למפלה כבדה.
שאול והעם מיהרו להצטרף למלחמה. "והנה היתה חרב איש ברעהו, מהומה גדולה מאוד" (כ). אין כבר צורך בעם, הקרב הוכרע ונחרץ: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל" (כג). גדולת השעה וניסיותה, גלויה וברורה כיום קריעת ים סוף ותשועת ישראל מיד מצרים. "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות י"ד, יד).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן