המסע של מלך יהודה החדש אל ממלכת אפרים לא מביא לכניעה. אדרבה, הוא מוביל למלחמת אחים עקובה מדם
אזהרה חמורה מזהיר הנביא בשם האלוהים את אביו של אביה לבל ייטול חלק במלחמת אחים.
"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל יָרָבְעָם" (דברי הימים ב יא, ב-ג).
18 שנה חולפות, על כסאו של רחבעם המנוח עולה בנו, אביה, ובאוזניו של המלך הצעיר כבר לא מהדהד האיסור האלוהי על מלחמת אחים שניבא שמעיהו: "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם".
גם הבהרת האל לרחבעם "כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה" של קריעת ממלכת אפרים מממלכת יהודה נשכחת מלב אביה. בפי המלך הצעיר נישא חזון חדש של ביטול ממלכת אפרים ושל החלת שלטון יהודה על תושביה. כדי לממשו המלך הצעיר נכון לאסור מלחמת אחים חדשה על ממלכת אפרים באמצעות 400,000 לוחמיו. על כן עוזב אביה את יהודה, עולה צפונה אל הר אפרים וקורא משם לממלכת אפרים להיכנע לפני צבאו ללא קרב: "הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח... וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים... אַל תִּלָּחֲמוּ... כִּי לֹא תַצְלִיחוּ " (דברי הימים ב יג, ג-ד).
המסע של מלך יהודה החדש אל ממלכת אפרים לא מביא לכניעה ללא קרב של ממלכת אפרים לפניו. אדרבה, הוא מוביל למלחמת אחים עקובה מדם, במהלכה נטבחים חצי מיליון (!) מלוחמי ממלכת אפרים בידי צבא ממלכת יהודה.
ההרג ההמוני של 500,000 מתוך 800,000 לוחמי צבא ישראל בידי אחיהם משבטי יהודה ובנימין מאפשר לממלכת יהודה לכבוש ערים אחדות בדרומה של ממלכת אפרים, כמו בֵּית-אֵל, יְשָׁנָה ועֶפְרַיִן יחד עם הכפרים הקטנים שסביבן. אך רוב שטחה של הממלכה הצפונית נותר תחת שלטון ירבעם, ואף שהלה נפטר בצל הקרבות, בנו, ולא מלך יהודה, יורש את השלטון בממלכת אפרים תחתיו (שם, יט-כ).
המלך היהודאי אביה, שלא בחל לטבוח בחצי מיליון מאחיו לשם מימוש חזונו שבביצועו כשל, נפטר בתום קדנציה של שלוש שנים בלבד. אמו - בין הייתה זו מַעֲכָה בַּת-אַבְשָׁלוֹם כגרסה אחת (מלכים א טו, א; דברי הימים ב יא כ-כג), ובין הייתה זו מִיכָיָהוּ בַת-אוּרִיאֵל מִן-גִּבְעָה כגרסה שנייה (דברי הימים ב יג, ב) - נותרה, לדאבון הלב, אם שכולה.
אך הצו האלוהי "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם" מפי הנביא שמעיהו מהדהד ורלוונטי בזמן הזה כמו בימים ההם.