מלחמות דוד בעבר הירדן המזרחי

אחרי שדוד המלך הצליח לבסס את שלטונו על עבר הירדן המערבי, הוא יצא להגן על הישוב היהודי בעבר הירדן מזרחה ולבצר את תחומו.

 עלייתם של שאול ודוד חלה בתקופת חולשתן של האימפריות הגדולות במזרח: מצרים הייתה חלשה, ובארץ הפרת והחידקל טרם עלתה קרנה של אשור. ארם דמשק, אויבתה העיקרית של מלכות ישראל כעבור זמן מה, טרם היות מעצמה חזקה. סוריה הייתה מפורדת למלכויות קטנות רבות, אשר בחלק מהן שלטו הארמים.

ראשית כיבושי דוד בעבר הירדן היה מכוון כנגד מואב, שעיקר שטחה היה ממזרח לים המלח בין אדום לעמון (שמואל א, ח, ב). עתה הייתה התנגשות עם הארמים בלתי נמנעת, כי גם הם שאפו להתפשט על החלקים המיושבים של עבר הירדן מזרחה. כן אין לשכוח, ששבטי עבר הירדן נדדו בחלקם במדבר שבעבר הירדן, ודוד היה צריך להגן עליהם, כאמור בספר דברי הימים א, ה, ט אודות בלע בן עזז בן שמע בן יואל משבט ראובן:

 "ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, כי מקניהם רבו בארץ גלעד. ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על כל פני מזרח לגלעד".

 בייחוד מסתבך מצבם של השבטים בעבר הירדן מן הנאמר שם בפסוקים י"ח-כ"ב:

"בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מן בני חיל אנשים נושאי מגן וחרב ודורכי קשת ולמודי מלחמה... ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור ונפיש ונודב. ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלקים זעקו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו... וישבו תחתיהם עד הגולה".

 הבטחת הביטחון באזור הספר של עבר הירדן, ובמדבר עד לנהר פרת, הייתה אפוא משימה חיונית כדי לקיים את הישוב העברי בעבר הירדן. לישוב נשקפה עתה סכנה רבה הן מצד העמים והשבטים הקרובים אליהם והן מצד הארמים. דוד לא היסס להטיל את מלוא כוח ממלכתו למלחמה באזור מרוחק זה. "ויך דוד את הדדעזר בן רחוב מלך צובה בלכתו להשיב ידו בנהר פרת ...וילכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי". (שמואל ב ח', ג-ד)

 דוד מבער אחרי הארמים עד לדמשק. (שמואל ב ח', ה-ח)

 אחרי הניצחונות על ארם יכול היה דוד לגשת לכיבוש אדום, שלא יכלה עתה לצפות לעזרה מן הארמים.  (שם, יג-יד)

עתה נותרה רק ממלכה נוכרית אחת בעבר הירדן, היא מלכות בני עמון, שמרכזם ברבת-עמון: אדום ומואב כבר נכבשו על ידי דוד; ובין מלכויות הארמים נכבשה דמשק. בני עמון קראו עתה לעזרה את מלכויות ארם הנותרות. לאחר מלחמה קשה, הקרב הסתיים בניצחון גמור של צבא ישראל:

"ויראו כל המלכים עבדי הדדעזר כי ניגפו לפני ישראל וישלמו את ישראל ויעבדום, ויראו ארם להושיע עוד את בני עמון" (שם י"ט).

 אחרי מפלה זו היו כיבוש רבת עמון וכיבוש ארץ בני עמון רק שאלה של זמן ועם כיבוש העיר וארץ בני עמון הושגו מטרותיו הצבאיות של דוד, ואין אנו שומעים יותר על מלחמות כיבוש בימי דוד.

 למדנו, שדוד המלך היה מצביא גאוני. הוא הצליח לחשל את הממלכה מפני כל אויביה, ואף להגן על הישוב בעבר הירדן ולהבטיח את גבולו, ולשם כך לא היסס מהסתבך במלחמות כנגד הארמים, והצליח לכבוש את דמשק, מואב, אדום ועמון, ובימיו הגיעה מלכות ישראל לשיא התפשטותה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת