פרשת עיר הנידחת נראית במבט ראשון כמצווה הנוגדת כל חוש מוסרי בסיסי. אך מתוך עיון בעומק הדברים נראה לומר שמצווה זו היא חלק מהמגמה המוסרית של התורה במלחמתה בתרבות כנען ובשחיתות המוסרית ששלטה בתרבות זו.
פעם אחת בתנ"ך מופיע מקרה שבו התבצע הדין שהתורה הטילה על עיר הנידחת – מעשה פילגש בגבעה (שופטים י"ט-כ').
במעשה פילגש בגבעה התגלתה שחיתותם המוסרית הנוראה של יושבי גבעת בנימין. אנשי העיר לא הכניסו את האיש הלוי לביתם בכוונה תחילה כדי שיוכלו לבצע בו את זממם ולאחר שדבר זה נמנע מהם לא וויתרו אותם אנשים עד שפרקו את תאוותם על הפילגש ועינו אותה עד שמתה. עם ישראל שהזדעזע מהמעשה הנורא ביקש מבני בנימין להוקיע ולהוציא להורג את האנשים שביצעו את המעשה ולאחר שאנשי בנימין סירבו, יצאו ישראל למלחמת אחים בשבט בנימין.
נראה שהמעשים שהתרחשו בגבעת בנימין (שדומים מאוד לאלו שהתרחשו בסדום והמקבילות לכך רבות) נבעו מחוק כנעני קדום לפיו זר שנקלע לעיר היה מופקר לתאוותיהם של אנשי העיר. התנ"ך מבקש בהקבלתו לסדום להגיד לנו ששחיתותם של בני בנימין נבעה מהיטמעותם בתוך עמי האזור ומקבלת התרבות הכנענית לתוכם. היטמעות זו התפשטה בקרב שבט בנימין ברמה כה גבוהה עד שהם לא הסכימו להוציא את החוטאים להורג, מכיוון שהם פעלו לפי מנהג המקום. מתוך כך מובן למה בחרו שבטי ישראל בדרך של מלחמת חורמה כלפי שבט בנימין – רמתם המוסרית הייתה נמוכה כל כך עד שהם כבר כמעט ולא נחשבו חלק מעם ישראל.
בפרשת פילגש בגבעה ביצעו ישראל דין שנראה כי נלקח מתוך פרשת עיר הנידחת. פרשה זו היא המקום היחיד בו הכו ערים ישראליות שלמות על יושביהן ובהמתן "לפי חרב" ובסוף שרפו אותן באש כדין עיר הנידחת (שופטים כ', מח).
מה הקשר בין עיר הנידחת לבין פילגש בגבעה? הרי עיר הנידחת מדברת על עבודה זרה ולא על ניאוף ושחיתות מוסרית? נראה שאין הבדל בתפיסה המקראית בין עבודה זרה, ובמיוחד זו הכנענית, לבין השחיתות המוסרית שנובעת ממנה באופן ישיר. העבודה הזרה הכנענית, עבודת הבעל, אל הגשם הגברי, האשרה והעשתרות, אלות האדמה, הפריון והמלחמה הנשיות הייתה עבודת אלילים פראית שהאלילה את כוחות הטבע הבראשיתיים. האלהה של כוחות הטבע מביאה בהכרח להידרדרות מוסרית אנושית. התרבות הכנענית שהפכה את כוחות הטבע הפראיים לאלוהים בעצם אמרה שהאדם לא יכול ולא צריך להתגבר על טבעו, כיוון שהטבע הוא הוא האלוהים אין צורך לתקן אותו.
לעומת זאת, התורה באה להוות ניגוד לעבודה זרה הכנענית. הכוח האנושי הבסיסי הוא היכולת לגבור על הטבע ועל תאוותיו הפראיות על ידי המוסר. הקב"ה כורת את בריתו עם עם ישראל בהר סיני מסביב לתורה שעניינה הוא הציווי שמעצם טבעו מחייב התגברות מוסרית של האדם, שעל ידה הוא יכול לקדם את העולם ולהביא אותו לתיקונו.
מכאן מגיע ציוויה של התורה להילחם בעיר הנידחת. ההסתה של עיר שלמה לעבודה זרה מראה שעיר זו נטמעה בעמי כנען וקיבלה את עבודת האלילים שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות האכזרית של עמי האזור. העובדה שאלו שלא עבדו לא הוקיעו מתוכם את המסיתים אלא אפשרו את הימצאותם בעיר מגלה שגם הם הפכו להיות חלק מאותה תרבות. כאן נעוצה מוסריותה של מצוות עיר הנידחת, את התרבות הכנענית יש לעקור מן השורש ולכן התורה מצווה להילחם מלחמת חורמה בעיר כזו, בדיוק כמו שהיא מצווה להילחם בעמי כנען.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול