מלחימה לאומית ללחימה פרטית

בפרק ג' אנו פוגשים שלושה שופטים, ונראה שהם מהווים יחידה עצמאית, הנושאת משמעות פנימית:

עתניאל בן קנז (ז-יא)
האויב הראשון שבא על ישראל הוא אויב מפתיע - כושן רשעתים מלך ארם - אויב רחוק, שאינו קרוב כלל לנחלת ישראל. נראה מהפסוקים כי נשקף איום לכלל ישראל, והדבר מתבטא בכך שדווקא שופט משבט יהודה - הנחלה הדרומית ביותר - מושיע את ישראל מפני אויב צפוני (שהרי ארם מצויה צפונית-מזרחית לישראל). שופט דרומי שנלחם בצפון - מבטא דאגה לבעיה לאומית.
אנו כבר מכירים את עתניאל מפרק א', שם מסופר על כיבוש נחלת יהודה. אך בפרק ג' עתניאל מופיע ללא שיוך שבטי אלא כמנהיג כלל ישראלי.

אהוד בן גרא (יב-ל)
אויביו של אהוד בן גרא הם קרובים: מואב, עמון ועמלק. הם כבשו עיר אחת - את יריחו שבנחלת בנימין, ומתוך כך העבידו את ישראל שמונה-עשרה שנה. אהוד מגיע מבנימין - האיזור המותקף - ותחילת פעולתו היא עצמאית לגמרי. רק לאחר שהתנקש במלך, מגייס אהוד את בני ישראל בהר אפרים לשלב השני - לחימה לאומית להכניע את מואב.

אם כן, בניגוד לסיפורו של עתניאל, כאן הפגיעה היא נקודתית, המושיע הוא מקומי והלחימה מתחילה באופן פרטי לחלוטין לפני שמתפתחת ללחימה לאומית.

שמגר בן ענת (לא)
שופט זה זכה לתיאור של פסוק אחד בלבד.
מחד - שבטו של שמגר לא מוזכר, וכן לא מפורש את מי תקפו הפלישתים, ולכן קיימת תחושה לאומית. מאידך - זוהי פעולה פרטית לחלוטין, של אדם בודד ללא כל כוח צבאי, הפועל עם נשק בהחלט לא-מרשים. גם עצם ההישג, הריגת 600 פלישתים, אינו מרשים ביחס ל-10,000 ההרוגים אצל אהוד בן גרא, ואפילו ביחס לפעולות הפרטיות של שמשון כנגד פלישתים.

אם כן, אנו מבחינים בפרק ג' במעבר מלחימה לאומית ללחימה פרטית. ממלחמה כלל-ישראלית, דרך לחימה המתחילה בפעולה פרטית וממשיכה בגיוס לאומי, וכלה בפעולה פרטית ונקודתית של אדם בודד, שאף אין לה הישגים צבאיים או מדיניים משמעותיים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון