מי תכנן את המקדש?

פרשת בניית המקדש נפתחת בדוד: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת-בֵּית-יְהֹוָה בִּירוּשָׁלַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי"  (ג', א) וחיתומה אף הוא בדוד: "...וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת-קָדְשֵׁי דָּוִיד אָבִיו" (ה', א). ללמדך, שאין שלמה אלא מקיים מצוות דוד אביו, ואינו אלא ממשיך את המפעל אשר נתן אביו את לבו וכחתיו עליו, וגם עשה את כל ההכנות הדרושות לבנינו. שלמה מתרגם לשפת המעשה את כל מלאכות התבנית שנתן לו דוד אביו.

הפסוק הפותח (ג', א) מבהיר שמקומו המדויק של הבית והמזבח נקבע על פי הנביא, ונתאשר בגלוי שכינה שזכה לו דוד. הזכרת השם היחידאי "הר המוריה" מכוון ל"אחד ההרים" שב"ארץ המוריה" (בראשית כ"ב, ב), שקראו אברהם "ה' יראה", וניבא עליו "בהר ה' יראה" (שם, יד). לשון אחר: זכה שלמה לקיים את נבואת אברהם, ראש המאמינים וראשון לאבות.

יסודו של מעשה המקדש במצווה, שנאמרה בפתיחת פרשת המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח). נמצא שהדברים שהם עיקר בבנין הבית ובכליו נתפרשו שם בפרשת המשכן, ובדין הוא שהפרשיות העוסקות בבנין המקדש כאן ילכו בעקבותיה ואף יתפסו את לשונותיה וסדר עניניה. לדוגמא: בדומה לפרשת המשכן, מופיעה בראש כל ענין וענין לשון "ויעש". אף לייחוס של מעשה הבית כולו לאיש אחד - שלמה - יש דמיון לפרשת המשכן, הקרוי לבסוף על שם משה: "ויקם משה את המשכן... ויכל משה את המלאכה" (שמות מ', יח-לג).

ארכו של הבית הוא פי שנים מארכו של המשכן, וכיוצא בזה רחבו הוא פי שנים מרוחב המשכן. עם זאת נשמר העקרון שהיחס בין הקודש לבין בית קדש הקדשים נשאר 1:2, כיחס שהיה במשכן.

גבהו  (שנתפרש במלכים) הוא פי שלושה מגבהו של המשכן, ונפחו של המקדש הוא פי שנים עשר מנפח המשכן, כפי שפרש המשך חכמה. ואם נתפוס את שיטת רש"י, שגובה הדביר היה נמוך מגובה ההיכל עשר אמות, הרי נפח הבית כולו היה פי עשרה מנפח המשכן.

וכן עשה שלמה שני כרובים שגבהם עשר אמות, ואורך שתי הכנפים של כל אחד מהם עשר אמות.

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תקנג-תקנד