מי שולט פה?

אבנר אינו מכחיש כלל שבא על רצפה בת איה. למעשה, טוען אבנר כלפי איש בושת כך: הרי אני הייתי זה שהעלה אותך למלכות באותו רגע גורלי שבו יכולתי כבר להסגירך לידי דוד. אתה היית אמור להבין ולקבל את 'הסידור' הזה, שעל פיו אני האיש הקובע בממלכה, ואתה – המלך הרשמי. זהו סידור שנוח לי, שהרי אינני בנו של שאול כמותך, ובמידה רבה זה גם הסידור הטוב ביותר שיכולת אתה להשיג. וכעת, במקום להבין ולהפנים שכל הקיום של ממלכתך תלוי בי, אתה מפנה כלפיי האשמות מרומזות על ניסיון לחתור תחתיך?!
סביר להניח, שלא רק בגלל עלבון זה מחליט אבנר לנטוש את איש בושת. הוא ודאי השגיח זה מכבר בהידרדרות בית שאול ובהתחזקות בית דוד. ואולם, דברי איש בושת היו בבחינת 'הקש האחרון', ולדידו של אבנר, הפך עלבון זה את המציאות לבלתי-הפיכה. לפיכך מכריז אבנר באוזני איש בושת על החלטתו לעבור לבית דוד, ולהעביר אליו את הממלכה על כל ישראל.
ואולם, בתוך דבריו חושף אבנר פרט המגלה דבר שלילי ביותר על עצמו. בהצהירו "כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ" (ט) מעיד בעצם אבנר כי היה מודע לשבועת ה' לדוד. הנה כי כן, מתברר שבתוך תוכו ידע אבנר כל הזמן שכל פעילותו עד עתה הייתה כנגד רצון ה'.
מכל מקום, איש בושת, חסר האישיות, מגיב לדבריו של אבנר בהלם מוחלט:
"וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ" (יא)
דומה שתגובה זו רק מחדדת את השיפוט המקראי השלילי כלפיו. אם כך מגיב איש בושת על דברי אבנר, מדוע אפוא ראה לנכון מלכתחילה להתעמת עמו? כך מתגבשת תמונה שלילית למדיי של שני האנשים שפיצלו את הממלכה: איש בושת, מלך חלש שאין בו תבונה לשלוט, ואבנר, שנזכר רק עתה לפעול בהתאם לרצון ה', ואף זאת ממניעים אישיים. אין אפוא פלא שבית שאול הולך ומידרדר אל מול התחזקותו של בית דוד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון