הגמרא מספרת על רבי יהודה הנשיא שהתייסר במשך 12 שנים והיא מתארת כי מעשה הביא את היסורים ומעשה סילק אותם. מה היו המעשים? ואיך זה קשור למזמור שלפנינו?
הגמרא מספרת על רבי יהודה הנשיא שהתייסר במשך 12 שנים. כשהגמרא מנסה להבין מהיכן הגיעו ייסורים אלו, היא משיבה שמעשה הביא אותם ומעשה סילק אותם. ומה היו המעשים?
מספרת הגמרא שהמעשה שבגללו התחילו הייסורים היה כך: בסמוך לבית רבי יהודה הנשיא לקחו עגל לשחיטה. ברח העגל, הלך ותחב את ראשו מתחת לבגדו של ר' יהודה הנשיא ובכה. ר' יהודה הנשיא, לא שעה לתחנוניו ואמר לו – 'לך, כי לשם כך נוצרת'. ואומרת הגמרא שלכן באו עליו יסורין משום שלא ריחם על אותו עגל.
ומה היה המעשה שבגללו נרפא? פעם אחת המשרתת ניקתה את ביתו וראה ר' יהודה הנשיא שהיא זורקת את החולדות מהבית. אמר לה: הניחי להן, שכתוב "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה, ט). ומוסיפה הגמרא - משנשמעו דברי רבי יהודה הנשיא אלה, הוסרו ממנו הייסורים (מתורגם ומעובד על פי בבלי בבא מציעא פה עמ' א).
על פי צמד הסיפורים, חל שינוי בר' יהודה הנשיא. בסיפור הראשון לא ריחם הוא על עגל, ואילו בסיפור השני נמלאו רחמיו על החולדות, למרות שברור שיש כאן הבדל משמעותי – בסיפור הראשון מדובר בשחיטה לטובת אוכל האדם ואילו בסיפור השני מדובר בניקיון הבית, ובעניינים של אי נוחות בלבד.
ההבדל הוא בשימוש בפסוק. כאשר ר' יהודה הנשיא משלב את הפסוק הזה מתהילים הוא מבהיר שהרחמים הם אכן על כל יצירי הבריאה – בין אם כזה שלטובת האדם בא ובין שלא. ויתכן ואם העגל היה פוגשו לאחר השינוי, היה ר' יהודה הנשיא מרחם עליו.
באדיבות אתר 929