מי ראוי להצטרף לעם ישראל?

הרמב"ן עומד על כך שלוט עשה מעשה חסד בעת שליווה את אברהם בדרך ומסתמא סייע בידו על אף המריבות בין הרועים של השניים. יתר על כן, לוט היה בו מעין המשך לדרכו של אברהם אבינו שהיה גומל חסדים בהכנסת האורחים המפורסמת שלו וכך גם הוא נהג על אף שבחר לשבת בסדום. על גמילות חסד זו שמר ה' לו את זכותו וזיכה אותו ואת צאצאיו בנחלה שאין לקחת ממנו.
אולם, בניו כבר לא הלכו בדרכו. התורה מבארת את הסיבה להרחקתם של מואב ועמון מהתקרב לישראל: הם אינם גומלי חסד ואף פועלים להיפך מכך ונוהגים באכזריות. הם לא מכניסי אורחים אלא רוצים לפגוע בעוברים בסביבתם. פגם שורשי שכזה במידות לא ניתן לגישור ולתיקון ולכן אין מנוס אלא למנוע אותם מלהיכנס לכלל ישראל. בדרכם של בניו של לוט מתגלה כי הישיבה בסדום גרמה לכך שזרעו לא ילך בדרך אברהם אלא יסלול לעצמו דרך שאין לה קיום כפי שנגזר על סדום עצמה.
על יסוד זה של גמילות חסדים נראה שמבוסס הפיצול ההלכתי הקיים בתוך זרע עמון ומואב. הגמרא ביבמות עז ע"א לומדת כי לא כל זרע עמון ומואב אסורים בגיור אלא דווקא הזכרים ולא הנקבות.
ר' שמעון כדרכו דורש טעמא דקרא שהעמונית והמואבית מותרות כי "כל כבודה בת מלך פנימה" ולכן הן לא יכלו לקדם בלחם ומים. התלמוד הבבלי מוכיח שאין דרכן של נשים לעשות זאת משרה אימנו שבנוגע אליה אברהם ענה למלאכים "הנה באוהל" (בראשית י"ח, ט). זאת, למרות שהיה מדובר בגמילות חסד.
הגמרא בעצם מצביעה על כך שלא כל זרעו של לוט היה קלוקל שכן באמת הנשים בדמות רות היוו תיקון לכך בגמילות החסד שלהן כפי שמופיע בצורה די מפורשת במגילת רות.