מי כתב נבואות אלה?

החל מפרק ט' בזכריה אנו מוצאים פרטים רבים שאינם מופיעים בשמונת הפרקים הראשונים. במקום החזיונות מופיעים משאות, אין תאריכי זמן, ואין זכר לבניין המקדש, ועל הכל הסגנון כולו שונה מזה שבפרקים א'-ח'. שוני זה הוליד את הדעה שיש לחלק את הספר לשני חלקים: א'-ח', ט'-י"ד. דעה זו נתגבשה בין החוקרים החדשים ורק מעטים מביניהם נוטים לייחס את הספר לנביא אחד.

דעה מעין זו הביע אף ר' יצחק שמואל ריג'יו, שחי במאה שעברה, וביסוס רחב נתן לה ההיסטוריון הרב זאב יעבץ. הם זיהו את זכריהו בן יברכיהו הנזכר בישעיהו ח' וחתום יחד עם אוריה הכהן על הגליון עם זכריהו המבין במראות אלוקים ונזכר בדברי הימים ב, כ"ו פסוק ה.

הנבואות הכלולות בספר זכריה אשר בתרי-עשר מפרק ט' עד י"ד מיוחסות לפי דעה זו לזכריה אשר ניבא בימי הבית הראשון, ומתוך זהות השמות ואולי אף מתוך המשותף למושגים "חזיונות" ו"מראות אלוקים" נתמזגו ונצטרפו שני הספרים והיו לאחד.

דעה זו יש לה לסמוך אף על דברי חכמים בברייתא שבסדר עולם רבה (כ'). שם מנו חכמים את הנביאים שנתנבאו בפרק אחד:

הרי הוא אומר "ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל וגו'" (זכריה י"ד, ה), "חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'" (ישעיה א', א), "דבר ה' אשר היה אל הושע וגו'" (הושע א', א), "דברי עמוס אשר היה וגו'" (עמוס א', א), "דבר ה' אשר היה אל מיכה המרשתי וגו'" (מיכה א', א) מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד.

בראש הדברים בסדר עולם רבה מופיע פסוק מזכריה י"ד, ולאחר מכן נמנים ישעיהו, הושע, עמוס ומיכה. מכאן הסיק הרב יעבץ שאף ביד חכמים היתה מסורת על דבר ההפרדה בין זכריה נביא שיבת-ציון לבין קודמו הנביא "המבין בראות האלוקים".

אם נקבל דעה זו, יתפרשו לנו הדברים בפרקים ט'-י' על רקע המאורעות שאירעו בסוף ממלכת אפרים. מלכי-אשור יביאו כליה על הממלכות שהצרו לישראל כגון ארם, חמת, צור וצידון, אף על ערי פלשת תעבור גזרת הגלות, ובאשקלון, עקרון, עזה ואשדוד ישבו נוכרים שיובאו ממרחקים בהתאם למדיניות האשורית.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא בו מעלה הרב הדרי פרשנות אחרת, המאחדת את כל ספר זכריה, מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל