וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-הָעָם בִּירוּשָׁלָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים: וַיְבָרְכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלָם: (נחמיה י"א, א-ב)
עתה יספר איך גמר את הדבר שעלה בלבו
ליחס את העם כדי להושיב מכל משפחה ומשפחה בירושלים שלא תהיה חרבה,
כנזכר לעיל: "וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם: וַיִּתֵּן אֱ-לֹהַי אֶל-לִבִּי וָאֶקְבְּצָה אֶת-הַחֹרִים וְאֶת-הַסְּגָנִים וְאֶת-הָעָם לְהִתְיַחֵשׂ..." (נחמיה ז', ד-ה)
שאחר שקבלו עליהם להחזיק ידי הכהנים ובית אלהים, נשארו השרים לשבת בירושלים,
ושאר העם הפילו גורלות והפרישו מעשר גם מן העם לשבת בירושלים.
(לזווית נוספת על הנושא לחץ כאן)
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.