"וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הכרי [הַכְּרֵתִי] וְעַל הַפְּלֵתִי" (שמואל ב כ', כג)

 

כבר חשבם למעלה (סוף סימן ח'), רק שפה חשבם בשינוי סדר, למען נבין את המבוקש,

כי דוד הסכים להעביר את יואב ולשום את עמשא במקומו על הצבא, מפני שהרג את אבשלום כנזכר למעלה,

ולכן הרג יואב את עמשא,

וכאשר נודע זה לדוד, היה במחשבתו לשום את בניהו בן יהוידע במקומו, כמו שנעשה אחר כך בימי שלמה,

רק כאשר שב יואב והצליח להרוג את שבע בן בכרי, ראה דוד כי לא יוכל לו, כי ישראל נוטים אחריו, כמו שאמר (שמואל ב ג', לט) "והאנשים בני צרויה קשים ממני",

נשאר הדבר כמקדם ויואב נשאר אל כל הצבא ישראל, רוצה לומר: מפני שישראל נמשכו אחריו,

וכן בניהו נשאר כמקדם על הכרתי.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.