מי ומי?

א. המזמור נחלק לארבעה חלקים: בחלק הראשון (א-ב) שבח הקב"ה כבורא עולם. בחלק השני (ג-ו) שאלה ותשובה לגבי העולה בהר ה'. בחלק השלישי (ז-ח) והרביעי (ט-י) שאלה ותשובה בנוגע ל"מלך הכבוד".

הרבה חוקרים הניחו שלפנינו שני מזמורים (א-ו; ז-י) או אפילו שלושה מזמורים (א-ב; ג-ו; ז-י) שאוחדו למזמור אחד, ונימוקם עמם: פסוקים ג-ו עוסקים בראוי להיכנס לבית ה' ואילו פסוקים ז-י הם המנון כניסת ארון ה' למקדש. אך גם הם מצביעים על קשרים פנימיים במזמור (הבולט שבהם: צורת השאלה והתשובה בכל חלק). הקשרים הפנימיים שבמזמור כה מודגשים כך שכבר קשה לראות בו מזמור מפוצל ולכן ננקוט בדעה שמדובר במזמור אחיד ושלם, ולא במזמורים נפרדים. (לעיון נוסף בנושא אחדות המזמור ניתן לקרוא את הפוסט מאת יהושע רוזנברג)

בכל חלק של המזמור יש שאלה ותשובה לאחריה, מלבד החלק הראשון: "לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" (א-ב). כנראה שחלק זה אין לו צורך בשאלה, אלא להיפך – בסימן קריאה. המזמור פותח בקריאה לשבח את ה' מכיוון שהוא בורא העולם (וכך לפנינו תשובה ללא שאלה: "כי הוא" לכאורה פותחת תשובה – מדוע יש להלל את הקב"ה, אבל השאלה איננה מופיעה מכיוון שאין בה צורך).

ב. השורש נ-ש-א חוזר ונשנה במזמור שש פעמים: פעמיים בכל חלק (מלבד החלק הראשון). בחלק השלישי והרביעי הציווי הוא עבור השערים שייפתחו בפני "מלך הכבוד" (וכנראה הכוונה לארון ה'). בחלק השני השורש נ-ש-א מופיע בהקשר אחר: "אשר לא נשא לשוא נפשו [נפשי]... ישא ברכה מאת ה'" (ד-ה).

ג. השאלה "מי יעלה בהר ה'" כבר הועלתה במילים אחרות במזמור ט"ו: "ה' מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך" (ט"ו, א). גם במזמורנו לא נראה שהשאלה היא מעשית. כלומר אין בכניסה למקדש בירור מי יכול להיכנס לפי הרשימה שלפנינו, ונראה שהשאלה היא מי ראוי לעלות בהר ה'. כך גם התשובה, לא מזכה בכניסה למקדש אלא בברכה "ישא ברכה מאת ה' וצדקה מא-להי ישעו. זה דור דרשו מבקשי פניך יעקב סלה" (=הלוואי שהדור יהיה מדורשיו וממבקשי פניו של הקב"ה).