מי התמים ומי המעשי?

פרשת תולדות מתארת את עשו כאב-טיפוס לאיש מעשה: עשו היה "איש יודע ציד, איש שדה". עשו היה אדם מעשי, הטרוד במפעליו הרבים, ואין לו פנאי להקדיש לשטויות סנטימנטליות. לכן עשו מסכים למכור את בכורתו במחיר מגוחך; מהו ערכה של "בכורה" חסרת משמעות?! הפסוק המסיים את תיאור מכירת הבכורה משתמש באמצעי ספרותי מעניין: "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה". מובא כאן רצף חריג של חמישה פעלים רצופים. הרצף הזה בא לומר לנו משהו חשוב על אישיותו של עשו: עשו היה אדם שעבר ממעשה למעשה, ללא שהות לחשוב או להרגיש. לכן הוא בז לבכורה, שהייתה בעיניו מושג רוחני מעורפל.

קרל מרקס, הוגה הקומוניזם, נתן לנטייה העשווית הזו גיבוי פילוסופי. מרקס טען שעולם הרוח הוא בסך הכל גילוי צדדי של יחסי כוחות חומריים. עולם התרבות והרעיונות הוא בסך הכל ביטוי אחד מני רבים של עולם הכלכלה והאינטרס. חילוקי דעות אידאולוגיים, טען מרקס, הם בסך הכל חיפוי עלוב למאבקים כלכליים. התבוננות חודרת בהיסטוריה תגלה לנו מיד עד כמה טעה מרקס. עמידת הגבורה של הבריטים מול הגרמנים בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה, נשענה אך ורק על העוצמה המוסרית שהפיח בהם צ'רצ'יל. הבריטים עמדו לבדם מול מכונת המלחמה האדירה של הנאצים, למרות שהאינטרס שלהם היה לחתום על חוזה שלום. הרוח מכופפת את החומר.

עשו גיחך כשמכר את הבכורה ליעקב התמים. רק לאחר שנים גילה עשו שהוא התמים ויעקב הריאליסט; שהוא שגה כשזלזל במשמעותו של ערך רוחני מופשט כמו בכורה. הבכורה מבטיחה את ברכת ה', ולכן יש לה השלכות מציאותיות. אנשי השדה מתבוננים לפעמים על העולם מפרספקטיבה מאוד מצומצמת. ה"שדה" נראה בעיניהם חזות הכל. לעתים דווקא יושבי האוהלים מכירים את העולם באמת. לפעמים כדי להיות מעשי צריך להיות תמים. 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות