מה קורה כשהרועה פוחד מתגובת הצאן ומתרפס לפניהם?
״הלוא הצאן ירעו הרועים״
מצב אבסורדי זה בו הצאן הם הרועים את רועיהם, אינו תואם למתואר בפסוקים שלאחריו. הרי צאן הוא צאן והרועים הם רועים. אם במשל הצאן רועה את הרועים, אז בנמשל אמור להיות מצב שבו המנהיגים לא יודעים כיצד לעשות את עבודתם, והם מובלים על ידי הציבור, הצאן. אך אין הבנה זו תואמת את הפסוקים בהמשך.
הפסוקים מתארים רועים שאינם עושים עבודתם כלל. אינם מחזקים את שטח המרעה, אינם מחזקים את החולים שבעדר, לא מחפשים את שהלכו לאיבוד, ובנוסף לכל מתעללים בצאנם. מפסוקים אלו נראה שהרועים אכן הם המובילים את הצאן, אך מובילים אותם לסבל ואבדון.
אז מדוע מתאר הפסוק את הצאן כאלו שמובילים את הרועים? לעניות דעתי מצב כזה יכול להגיע מהתרפסות של הרועים בפני העדר, והיענות של הרועים לתלונות ולדרישות היחידים. כאשר הרועים מפחדים מתגובות הצאן ואינם בעלי אומץ מספיק לרעות כראוי - כל דרישת יחיד מקבלת יחס, אך הכלל נשכח וסובל. אם המנהיג ידאג לבקשות האישיות של חבריו וידידיו בלבד, העם יופץ לכל עבר בלי רועה ששומר. המנהיג מפחד ממה יגידו ומפחד לדרוש דרישות. כדי לשרוד במצב כזה אלו שנותרו יתחילו לעבוד בפרך כדי לרצות את החזקים, ואלו שהלכו ילכו לאיבוד, וההנהגה תתמוטט לחלוטין.
הצאן התמים אינו יכול להסתדר בלי הכוונת הרועה. רועה צריך אומץ להבין מה באמת הצאן צריך ולהוביל אותו בדרך בה הוא מאמין. לא בדרך אותה הצאן רוצה ואינו יודע שרעה לו מאוד.
בסוף הסיפור, כאשר כבר רוב הצאן מופץ ואינו בשליטה, כדי לשרוד הרועים יאלצו לאכול את צאנם כדי לשרוד. מצב זה הוא כבר האבסורד המוחלט, וה׳ יציל את הצאן מידי רועים חלשים אלו במהרה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער