כשמנהיג חדש עולה לשלטון הריהו מנסה להפגין כוח ולהראות שאין הוא נופל מאביו, כדי שלא יזלזלו בו. אולם, גם אם המלך חושב שהוא קובע את המהלכים בעולם הזה, עליו לדעת כי ה' מסובב את כל העניינים.
בזכות חכמתו הרבה של חושי, אבשלום מקבל את דבריו, והוא מצליח לסכל את עצת אחיתופל.
אולם, הפסוק מציין סיבה אחרת לכך שאבשלום קיבל את עצת חושי:
"וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָֽה" (יד)
אנו פוגשים כאן באופן מפורש בעקרון 'הסיבתיות הכפולה'. מצד אחד, ניתן בהחלט להבין כיצד, מבחינה מציאותית, הצליח חושי בחכמתו הרבה ובנאומו המזהיר להפר את עצת אחיתופל ולשכנע את אבשלום לצדד בהצעתו. מצד שני, הכתוב מעיד כי החלטתו של אבשלום לא נבעה מסיבות טבעיות בלבד, אלא הייתה כאן מעורבות א-לוהית ישירה.
בכך נסגר המעגל שתחילתו בתפילת דוד בראשית האירועים. מיד לאחר תפילה זו הופיע חושי. כעת מתברר שהקב"ה אכן שמע לתפילתו של דוד, והמענה הא-לוהי בא בדמות עזרתו של חושי.
המקרא מדגיש שמבחינה אובייקטיבית עצת אחיתופל הייתה הטובה. עצת אחיתופל הייתה טובה בעיני הזקנים, המבינים בענייני ההנהגה, בעוד שעצת חושי היתה טובה רק בעיני העם, כלומר: פופולרית יותר, אך לא נכונה יותר מבחינה אסטרטגית.
תורף הוויכוח בין אחיתופל לחושי היה בהערכת מצבו של דוד כעת: עייף ויגע או דרוך ומוכן לקרב. את התשובה ל'התלבטות' זו קיבלנו כבר בפרק הקודם, שם נאמר שאכן המלך ואנשיו היו עייפים, כפי שאחיתופל טען.
אף על פי כן התקבלה עצת חושי, הן בזכות חכמתו, ויכולת השכנוע שלו, והן בזכות ההשגחה האלוקית.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון