מי הוא עבד ה' המתואר מצד אחד כמשכיל ונישא מאוד, ומצד שני לא תואר לו ולא הדר? וכיצד יתכן שהוא מתואר בשני תיאורים ההפוכים לחלוטין זה מזה?

 

הנה מגיע המבשר לציון ולירושלים ומבשר כי הגיע זמן הגאולה (נ"ב). הקב"ה קורא לעם אשר בגולה בבבל לצאת משם ולחזור חזרה אל ארץ אבותיהם. בשונה מיציאת מצרים שנעשתה בחיפזון כעת יכולים הם לחזור בנחת ובשמחה כי ה' הולך לפניהם ודואג להם.

בין הבאים מגיע גם עבד ה' (נ"ב, יג). תחילה הוא מתואר באופן מאוד מרשים כרם ונישא מעל כל בני האדם שמסביבו. חכם הוא ונבון וכל אשר הוא עושה הוא מצליח. כל אויביו נופלים לפניו. כך גם מתואר דוד המלך בספר שמואל: "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ" (שמואל א י"ח, יד)

אולם, בפרק שלאחר מכן משתנה כל תוארו ונשמע כאילו מדובר על אדם אחר. שם מתואר העבד כאדם נבזה וחדל אישים, עטור פצעים מכף רגל ועד ראש, ידוע חולי ומכאובים, ההולך כצאן לטבח ולא עונה דבר את מעניו. מי הוא העבד עליו מדובר כאן? וכיצד ניתן ליישב את שני התיאורים הסותרים זה את זה?

פשט הפסוקים מורה כי מדובר על עם ישראל עצמו שבעת הגאולה יתעלו כולם למדרגה של עבד ה'. עיניהם תפקחנה והם ישכילו וידעו את ה' עד כדי כך שכל הגויים יכנעו לפניהם לעוצם חוכמתם ורוח ה' שנמצאת בקרבם. מה שמתואר בהמשך הם דברי הגויים שיתייסרו על מה שעשו לעם ישראל כל השנים ועל כך שביזו אותם. כעת יתלו הגויים את סבלם של ישראל בכפרה שהם מכפרים על כל חטאות האנושות.

חז"ל (סנהדרין צח ע"ב) משייכים את הדברים למשיח בן דוד שהינו מחד איש מלחמה שכל אויביו נופלים לפניו, נבון וצדיק ביותר ומאידך הוא חובש את פצעיו בשוק ויושב בין העניים והמצורעים. תיאור זה מבטא את גדלותו של המשיח אשר נושא את עוונות ישראל עליו על מנת שיזכו להיגאל.