ההשוואה בין שאול לגדעון ואחר כך בין יהונתן לגדעון מלמדת שהדרך הנכונה למלוכה היא מתוך אמונה בכך שה' הוא המושיע את ישראל.

 

דמויותיהם של שאול ויהונתן בנו מוצגות בהשוואה לדמותו של גדעון. הקבלה זו משתרעת על פני מספר פרקים בספר שמואל א (ט'-י"ד), ומגיעה לשיאה בתיאור המלחמה עם הפלשתים.
בתחילה, ישנה השוואה בין שאול לגדעון:
א.  שני האנשים מכונים בתואר "גִּבּוֹר חָיִל".
ב.  כשפונים אליהם ומייעדים אותם לתפקידם, הם מגיבים בהתנגדות, מטעמי צניעות.
ג.   שני האנשים מקבלים הבטחה שהקב"ה יהיה עמם.
ד.  את שניהם מלווים אותות המחזקים את אמונתם במינויים.
ה.  המקרא עורך הקבלה נרחבת בין המלחמה עם פלשתים ובין מלחמתו של גדעון במדין:
בשתי המלחמות מתוארת מציאות קיצונית של 'מעטים מול רבים'; העם מוזעק על ידי תקיעה בשופר;
בשתי המלחמות מתואר פחדם של בני ישראל, שברחו מפני האויב והתחבאו במקומות מסתור.
לאחר הקבלות אלו, מגיע סיפור כישלונו של שאול בהקרבת הקרבן. כישלון זה גרם לשאול לנקוט בגישה פסיבית לגמרי, ומכאן ואילך שוב אין הוא מקביל לגדעון.
למרבה ההפתעה, אף שההקבלה בין שאול לגדעון נעצרת בעקבות חטאו, ממשיכה ההקבלה בין מלחמת פלשתים למלחמת מדין במלוא עוצמתה – אלא שאת מקומו של שאול בה תופס מכאן ואילך בנו, יהונתן:
א.  יהונתן הולך אל מחנה האויב עם נערו, ומקבל אות מה' על הצלחה במלחמה.
תיאור זה מזכיר את גדעון, היורד אף הוא למחנה האויב עם נערו, ומקבל אות מאת ה'.
ב.  לאחר קבלת האות על ידי שמיעת דברים במחנה האויב, משוכנעים שני האנשים בניצחונם.
ג.   תקיפותיהם של גדעון ושל יהונתן מביאות לכך שבמחנה האויב היתה "חרב איש ברעהו".
ד.  בשתי המלחמות מצטרפים אנשים מהר אפרים למרדף לאחר המכה הראשונית באויב.
ה.  לקראת סיומן של שתי המלחמות ניכרים בעם עייפות ורעב ללחם.
משמעותה של ההקבלה הנרחבת ברורה למדיי. אל מול חולשתו של שאול ניכרת גבורתו של יהונתן, שהמשיך בדרכו של גדעון עד לסיום המוצלח.
במלחמת מדין הועבר מסר ברור מאת ה': מספר הלוחמים צומצם במכוון, כדי להפנים בעם את התחושה שלה' המלחמהאת אמונתו במסר הזה בדיוק מבטא יהונתן באופן ברור בטרם יצא עם נערו להילחם במחנה פלשתים (שמואל א' י"ד, ו).
אמונתו של יהונתן בה' הביאה אותו לניצחון, בניגוד להתנהגותו של שאול לכל אורך הפרשה. ומסתבר, שלא בכדי בחר המקרא להשתמש דווקא בדמותו של גדעון להעברת המסרים המרכזיים בפרשה זו. גדעון הבין היטב את הסכנה הטמונה ברעיון המלוכה, ובהתנגדותו להצעתם המפתה של בני ישראל הוכיח את מחויבותו לביסוס אמונתם של בני ישראל בה'. לדרך זו שותף היה יהונתן בן שאול, שבניגוד לאביו, ביסס את דרכו מתוך אמונתו בה' וביכולתו להושיע את ישראל בין ברב ובין במעט.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון