מישועה לצרה

חלוקת הפסוקים ומבנה המזמור: בחלק הראשון (א-ה) המשורר מודה לה' שהציל אותו מצרה. בחלק השני (ו-ח) מתוארת התלות של המשורר בהקב"ה. בחלק השלישי (ט-י) מתחנן המשורר שלא למות ובחלק האחרון (יא-יג) המשורר חותם את דבריו ומבקש שה' ישמע לתפילתו.

ייתכן והמזמור בנוי בצורה קונצנטרית (מבנה כיאסטי (=מתהפך) עם מרכז באמצעו):

1. הודאה על הישועה ("ארוממך ה'... שועתי אליך ותרפאני") (א-ג)

2. יש לזמר ולהודות לה' מכיוון שהמשורר הועלה מהשאול (ד-ה)

      3. ה' קובע ומשנה את הגורל ברגע (ו)

        4. "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם" - בטחון המשורר בה' (ז)

                3א. ה' קובע ומשנה את הגורל ברגע ("ה' ברצונך העמדתה להררי עז") (ח)

2א. אם המשורר ירד "אל שחת", הוא לא יוכל להודות לה' (ט-י)

1א. בקשה של המשורר שה' ישמע תפילתו, והבטחה כי יודה לו על הישועה ("לעולם אודך") (יא-יג)

המרכז של המזמור הוא הביטחון העמוק של המשורר בהקב"ה: "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם" (ז). ולמעשה זו גם נקודת המפנה של המזמור. עד פסוק ו המשורר מעיד על עצמו כמי שניצל מצרה ("שועתי אליך ותרפאני. ה' העלית מן שאול נפשי"; ג-ד). ואילו מפסוק ח המשורר מבקש מה' שיושיעו ("אליך ה' אקרא... שמע ה' וחנני"; ט-יא). אמנם פסוקים ו ו-ח דומים ועוסקים באותו עניין כפי שציינו לעיל, אך המעבר שהם מתארים הוא שונה. בפסוק ו המשורר מעיד שה' יכול ברגע להושיע ("כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה") ואילו בפסוק ח המעבר הוא הפוך: ה' ברצונו "העמדתה להררי עז" (=הגנה או בטחון מפני הצרה) ומיד הסתיר את פניו ולכן המשורר נבהל. בפסוק ו המעבר הוא מיגון וצרה לישועה ואילו בפסוק ח המעבר הוא הפוך: מבטחון וישועה לצרה.

מהי הצרה שעליה מדבר המשורר? בפתיחה של המזמור המשורר מזכיר את האויבים שלו ("ולא שמחת אויבי לי"; ב) אך מיד לאחר מכן הוא מדבר על רפואה ממחלה ("שועתי אליך ותרפאני"; ג). מכיוון שהמשורר חוזר שוב ושוב על כך שהוא עומד בפני סכנת מוות ("דליתני (=דלית אותי מן המוות)... העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור... ברדתי אל שחת...") נראה שהכוונה כאן למחלה שפוקדת את המשורר ולא לאויבים. אזכור האויבים כנראה קשור לאנשים שהיו שמחים לאיד לו ה' לא היה מושיע את המשורר.