סיפור בקיעת ים סוף מרפא את ישראל משעבודם למצרים - זאת באמצעות ההיפוך המתרחש בין שני חלקי הסיפור. בסוף הסיפור ישראל רואים את מצרים שחרדו מהם כל כך מתים על שפת הים. דבר זה מביא אותם ליראת ה'.
נראה כי מטרתו העיקרית של סיפור בקיעת ים סוף היא לרפא את ישראל מן השעבוד הנפשי למשעבדיהם. בתהליכי ריפוי אין קיצורי דרך. אף בתחום מחלות הגוף יש ולא ניתן לרפא את החולה אם מחלתו אינה גלויה ומתפרצת. אך בתחום הנפשי ודאי שיש הכרח לחשוף את הבעיה הפנימית, הנסתרת אף מתודעתו של האדם הסובל מאותה בעיה, כדי שניתן יהיה לטפל בה.
סיפורנו נחלק לשתי מחציות. המחצית הראשונה של הסיפור מעצבת את הצרה שאליה נקלעו בני ישראל, ואילו השנייה מעצבת את פתרון הצרה הזו. מטרת המחצית הראשונה של הסיפור היא להוציא מן הכוח אל הפועל את חרדתם הגדולה של ישראל מפני משעבדיהם מתמול. לשם כך ניתן להם לחשוב כי רדיפת פרעה אחריהם מסכנת את חייהם. אז נתגלה כל חוסר האונים שלהם - עם רב - מול משעבדיהם. הוצאה זו של יראתם ממצרים מן הכוח אל הפועל נועדה כמובן לריפוי ולתיקון, ודבר זה נעשה במחצית השנייה. רק ההיפוך שחל בין ראייתם את מצרים הרודפים אחריהם והמשיגים אותם ומסכנים את חייהם במחצית א, לבין ראייתם את מצרים מת על שפת הים במחצית ב, הביא את בני ישראל לראות את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ולהמיר את יראתם מפני המצרים ביראה את ה'.
בדַבֵּר משה אל העם היו הם יראים את מצרים. בסיום סיפורנו - "וייראו העם את ה'" (לא). כיצד נתחלפה יראתם מיראת בשר ודם ליראת ה'? התשובה על כך היא ש'ראייתם' גרמה להם זאת. ראייתם "את מצרים היום" (יג) רודפים אחריהם במחצית הראשונה של הסיפור הביאה אותם ליראה עמוקה מפני המצרים. כאשר הם רואים את מצרים מת על שפת הים, הם גם רואים את היד הגדולה אשר עשה ה' - את ישועתו. ראיית העיניים מתעלה לראיית הלב, ושתיהן מביאות ליראת ה' ולאמונה בו. רק עתה נשלם תהליך היציאה מעבדות לחירות עולם, רק עתה הם בני חורין גם בנפשם, והם ראויים לומר שירה לה'.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון