מיהו האויב?

מזמור ל"א נחלק לשני חלקים, הכוללים 7 פסקות: בפסקה הראשונה (ב-ז) בקשת המשורר להושעה; בפסקה השנייה (ח-ט) תיאור ההושעה. בפסקה השלישית (י-יד) שוב מבקש המשורר הושעה מה'; בפסקה הרביעית (טו-יט) תיאור בטחונו של המשורר בה' על אף הרדיפות הפוקדות אותו; בפסקה החמישית (כ-כא) הגמול לצדיקים; בפסקה השישית (כב-כג) המשורר מודה ומברך את ה' ששמע את תפילתו; ובפסקה השביעית (כד-כה) המשורר קורא לשומעים להתחזק.

שבע הפסקות מתחלקות, כפי שאמרנו, לשני חלקים ברורים: החלק הראשון כולל את פסקות 1-2 (פס' ב-ט), והחלק השני כולל את פסקות 3-7  (פס' י-כה) . בשני החלקים יש בקשה להושעה בתחילה ולאחר מכן הודאה על ההושעה.

מה היחס בין שני חלקי המזמור? גם אם נניח שמדובר בשני מזמורים נפרדים, ואפשרות שכזו במקרה שלפנינו יכולה להיות סבירה, מה היחס בין שני חלקי המזמור? ניתן בזהירות להציע ששני החלקים עוסקים בהתעמתויות שונות של המשורר. בחלק השני המשורר מתעמת עם אויבים שמדברים עליו דבה ומאיימים להורגו ששפתם "דברות על צדיק עתק (=שחצנות וחוצפה) בגאוה ובוז" (יט). בחלק הראשון לעומת זאת המשורר לא מפחד ממוות, ולא מתאר קשיים פיזיים כמו התיאורים שבחלק השני ("עששה בכעס עיני... ועצמי עששו"; י-יא). המשורר מציג את מתנגדיו ככאלו "השמרים הבלי שוא" (ז) – בוטחים באלהים אחרים. כך גם המשורר מכתיר את ה' כ"א-ל אמת" (ו) – עוד ראוי להוסיף שבפסקה הראשונה האויב לא נזכר כלל ולא ברור על מי מדבר המשורר, ורק בפסקה השנייה מוזכר שלמשורר יש "אויב". כל אלו יכולים להוביל להשערה שהדבר שמפריע למשורר בחלק הראשון הוא עניין דתי של אמונה בה' אל מול הסתה לאמונה באלים אחרים. פרשנות כזו צריכה גם להסביר מה הכוונה במשפט "תוציאני מרשת זו טמנו לי" (ה).

אם כנים דברינו שני החלקים ושני ה"אויבים" של המשורר מעידים על שני מאבקים שמתחוללים בחייו של אדם: מאבק דתי בהקשר של האמונה בא-ל ומאבק בהקשר החברתי אל מול אויבים רשעים המתנגדים לו.