חכמי המוסר מדברים לעיתים תכופות על 'מידת הביטחון' אולם בפרשת עקב התורה מחנכת אותנו ל'אי הביטחון' בעצמנו ומדגישה את הצורך בתלות המתמדת בקב"ה ובתורתו על מנת לחיות בארץ ישראל. קדושת הארץ מתבטאת באיום המתמיד של הגלות.
פרשת עקב מדגישה את התלות של האדם בא-לוהים. משה רבנו מסביר לבני ישראל שארץ ישראל שונה מארץ מצרים: החקלאות בה אינה נסמכת על השקיה מנהרות, אלא על "מטר השמים" (יא). פרשני המקרא מסבירים לנו שכוונת משה הייתה להעביר מסר רוחני עמוק:
" כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרים. כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים, שאין צריכין למטר, ובין טובים ובין חטאים, בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם" (רשב"ם לפס' י).
כלומר: ארץ ישראל תלויה יותר מארצות אחרות ברצון ה'. בארץ מצרים יש אספקת מים טבעית ותדירה. בארץ ישראל, אספקת המים תלויה באופן ישיר בעשיית רצון ה' ובקיום מצוותיו. היהדות מעודדת את האדם להתקדם, לפעול ולייצר. אך לצד זה, היא תובעת מהאדם להרגיש תלות בקב"ה.
לדעת הנצי"ב, פרשת עקב יוצאת גם כנגד ערעור תחושת התלות מסיבות תיאולוגיות. הפסוק קובע: "אל תאמר בלבבך... בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת" (ט', ד). הנצי"ב מפרש: "שלא יהיו בטוחים בקב"ה שלא ייחרב ויישום ארץ ישראל בשום אופן, אפילו יעבדו עבודה זרה" (העמק דבר, שם).
התורה אינה רוצה שנהיה בטוחים לגמרי שנשרוד בארץ, בלי קשר למעשינו. הישרדותנו בארץ תלויה בהתנהגותנו. תמיד עלינו להרגיש תלות בקב"ה, ולהתאמץ לעשות את הטוב בעיניו, כדי שינחילנו את הארץ.
גם יחזקאל מתריע כנגד אלו הרואים בקיומנו הנצחי בארץ עובדה מובטחת:
"יושבי החורבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר: אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים; לנו נִתנה הארץ למורשה!... כה אמר ה' אלוהים: על הדם תאכלו, ועינכם תשאו אל גילוליכם, ודם תשפוכו - והארץ תירשו?! עמדתם על חרבכם, עשיתן תועבה, ואיש את אשת רעהו טימאתם - והארץ תירשו?!" (יחזקאל ל"ג, כד-כו).
יחזקאל מדגיש שקדושת הארץ אינה מתבטאת בהבטחה לישיבה נצחית בה, אלא להפך: בסכנה מתמדת של גלות. עלינו להיות ראויים לארץ ישראל. ישיבתנו בארץ תלויה כל העת ברצונו של ה', הגומל לנו על מעשינו. דווקא בתקופות קשות מתחזקת הכרתנו בתלות שלנו בקב"ה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות