יוסף מתנהג אל אחיו מידה כנגד מידה ובכך מעביר אותם תהליך שבו הם לומדים להזדהות עם יוסף, להתחרט באופן מלא על מעשיהם ולקבל אחריות מלאה על בנימין.
"הכלי יקר" בפרושו על התורה מסביר שמעשי יוסף הם "מידה כנגד מידה" . יש בהם שחזור של המעשים אותם עשו האחים ליוסף: האשמת האחים בריגול מעבירה את האחים את חווית הזרות שחש יוסף. השלכתם אל הכלא ולאחר מכן מאסרו של שמעון הם שחזור של השלכתו של יוסף אל הבור ואילו הטמנת הגביע באמתחתו של בנימין והטלת האשמה עליו מובילה לכך שמעל האחים מרחפת הסכנה להפוך לעבדים ובכך משחזר יוסף את מכירתו על ידי אחיו לעבד.
לתהליך זה יש משמעות רבה. הבנייה של מערכת יחסים משמעותית עם הזולת מתחילה ביכולת של האדם להזדהות איתו. יוסף גורם במעשיו לאחיו לחוש על בשרם מה הם גרמו לו ולהבין דרך הסבל שלהם בעצמם את הסבל שהם גרמו לאחיהם.
אולי ניתן לראות במעשים של יוסף מודל חינוכי רחב שבונה את התשתית לאופן בו ניתן לבנות יחסים ראויים בין אדם לחברו ולהוביל לתיקון עוולות שנעשות במישור זה. התיקון עובר דרך היכולת שלנו ליצור הזדהות עם האחר, למצוא בתוכנו את נקודת ההשקה בין עולמנו לזה של זולתנו ולהבחין בתחושות שמעשינו עלולים לגרום.
ממעשיו של יוסף ניתן גם ללמוד משהו על משמעות המושג חרטה. כבר מתחילת סיפור המפגש נראה שהאחים מביעים חרטה על מעשיהם כלפי יוסף אולם יוסף לא מסתפק בחרטה זו. רק לאחר שהאחים טעמו בעצמם משהו מצערו של יוסף וגם היו מוכנים לקחת אחריות על בנימין הם השלימו את תהליך התשובה שלהם. אמת המידה הזו מתאימה גם לתהליכים חינוכיים נוספים. האינדיקציה, הסימן שהושלם תהליך חינוכי הוא השאלה האם יש כאן מצב של נכונות לקבלת אחריות של הילד או החניך לתוכן הערכי אותו ניסינו להעביר.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר ישיבת אורות שאול